מפרויד נטל פרום את התפיסה הדינמית של האופי ואת השיטה לחשיפת מניעים לא-מודעים. הוא דחה את תורת הליבידו ואת תמונת היחיד של פרויד כמי שעומד במהותו בניגוד לחברה. מסתו מ-1935 על ההתניה החברתית של הטיפול הפסיכואנליטי צידדה בפרנצי. פרום העדיף את קריאתו של פרנצי לאנליטיקאי המעניק חום ואישור ללא תנאים על פני עמדתו המאופקת של פרויד, שאותה כינה "פטריצנטרית".
מושג האופי החברתי נטוע בשנות פרנקפורט של פרום. בראשית שנות השלושים שרטט את הרעיון בשם "המבנה הליבידינלי של החברה". במסה מ-1935 דיבר על "מבנה האופי החברתי", ובנספח לספר מנוס מחופש1 פרש את המושג באופן שיטתי. אופי חברתי הוא גרעין מבנה האופי המשותף לרוב חברי הקבוצה. הוא מעוצב בידי אורח החיים שהתנאים הכלכליים והחברתיים של החברה כופים עליהם. הוא מתעל את האנרגיה הנפשית כך שאנשים רוצים לעשות את מה שעליהם לעשות, ובכך הוא מקשר בין הבסיס הכלכלי של החברה לבין רעיונותיה והאידיאלים שלה.
האופי הסמכותני, כפי שנוסח בתרומתו של פרום ל-Studies on Authority and the Family, הוא מבנה סדו-מזוכיסטי. הוא מעריץ את הסמכות שמעליו ונכנע לה, ושולט במי שמתחתיו. לפי פרום, הכניעה והתשוקה לכוח הן שני פנים של אותה אי-יכולת לשאת את העצמי העצמאי. בספר מנוס מחופש הוא מופיע כאופי החברתי של המעמד הבינוני הנמוך, התכונה שעשתה מעמד זה פתוח לנאציזם.
הספר מנוס מחופש עוסק במצבו של היחיד המודרני. משוחרר מן הקשרים הראשוניים של החברה המסורתית, היחיד הזה מבודד וחסר אונים, ועשוי לוותר על עצמאות העצמי כדי להיפטר מן הבדידות. הפרק החמישי של הספר מונה שלושה מנגנוני מילוט. הסמכותנות ממזגת את העצמי עם מישהו או משהו שמחוצה לו, בדרך של כניעה או של שליטה. ההרסנות מסלקת את העולם המאיים. הקונפורמיות האוטומטית הופכת את האדם בדיוק למה שהתרבות מצפה ממנו להיות. מולם העמיד פרום את החופש החיובי, הפעילות הספונטנית של אהבה ועבודה.
אדם לעצמו2 ניסח מחדש את תורת האופי במונחים של אוריינטציות אופי. אלה דרכים יציבות יחסית להתייחס אל העולם, הן ברכישת דברים ובהטמעתם והן ביחסים עם אנשים. פרום הבחין בין ארבע אוריינטציות לא-יצרניות, המקבלת, המנצלת, האוגרת והשיווקית, והעמיד מולן את האוריינטציה היצרנית. אופי ממשי משלב כמה אוריינטציות, ואחת מהן דומיננטית.
הוא הודה שהאוריינטציות המקבלת, המנצלת והאוגרת תואמות את הטיפוסים האוראלי והאנאלי של פרויד. ההבדל היה שהוא ביסס את האופי על דרכי התייחסות ולא על השלבים הליבידינליים של ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית.
האוריינטציה השיווקית הייתה תוספת שלו. זהו טיפוס האופי ההולם כלכלת שוק: האדם חווה את עצמו כסחורה שערכה הוא ערך החליפין שלה במה שפרום כינה "שוק האישיות". הערכתו העצמית תלויה בפסק דינו של השוק, וזהותו נעשית גמישה וריקה.
האוריינטציה היצרנית היא השימוש בכוחותיו של האדם עצמו בתבונה, באהבה ובעבודה. יצרנות פירושה כאן עמדה של התייחסות אל העולם, ולא ייצור של דברים מועילים. פרום הציב אותה כמטרת ההתפתחות האנושית וכבסיס לאתיקה הומניסטית.
בספר החברה השפויה9 הרחיב ביקורת זו אל החברה המודרנית כולה וטען בזכות סוציאליזם קהילתני. אמנות האהבה3 יצא לאור שנה לאחר מכן.
בספר לב האדם4 מנה פרום שתי אוריינטציות יסודיות ומנוגדות, שרוב בני האדם משלבים ביחסים משתנים. ביופיליה, אהבת החיים, היא האוריינטציה הראשונית של אדם בריא. היא נמשכת אל הצמיחה, אל המבנה ואל החדש ולא אל המכני והקפוא, ומשפיעה על אחרים באהבה, בתבונה ובדוגמה אישית ולא בכוח. לפי פרום, ההרסנות היא כישלונה של הביופיליה. הוא טבע את המילה שני עשורים לפני שהביולוג א. או. וילסון השתמש בה במובן אחר.
מול הביופיליה ניצב האופי הנקרופילי. פרום נטל את המילה ממובנה המיני כדי לכנות בה אוריינטציה הנמשכת אל המת, אל הנרקב, אל המכני ואל הדומם. היא מבקשת להפוך את החי לדבר, אוהבת כוח ושליטה ומכוונת אל העבר.
אותו ספר הרחיב את מושג הנרקיסיזם של פרויד מן היחיד אל הקבוצה: נרקיסיזם חברתי המושקע באומה, בגזע או באמונה עלול להזין אלימות קולקטיבית. פרום הבחין גם בין נרקיסיזם שפיר לבין נרקיסיזם ממאיר. מושאו של הנרקיסיזם הממאיר הוא מה שיש לאדם או מה שהוא, ולא מה שהוא יוצר, ובפולחן עצמי קיצוני זה ראה פרום את שורש ההרסנות.
האוריינטציה הנקרופילית, הנרקיסיזם הממאיר והסימביוזה האינססטואלית מרכיבים יחד את מה שפרום כינה "תסמונת הריקבון". הוא פיתח קו זה הלאה בספר The Anatomy of Human Destructiveness (1973), פרי תורת התוקפנות שהחל לגבש ב-1968.
ביקורת החברה המאוחרת של פרום ממוסגרת בהבחנה בין בעלנות למימוש עצמי, שאותה פרש בספר בעלנות או מימוש עצמי5. הספר ראה אור באותה שנה באנגלית ובגרמנית, בשם Haben oder Sein. באופן הקיום של בעלנות אדם מתייחס אל העולם, אל אחרים, אל הידע ואל עצמו כאל קניין. באופן הקיום של מימוש עצמי הוא משתמש בכוחותיו שלו: חולק, אוהב וצומח. פרום טען שהחברה התעשייתית הפכה את אופן הבעלנות לשליט, ושתמורה באופי לעבר מימוש עצמי היא תנאי להישרדות האנושית.