אישיות
ג'סיקה בנג'מין
פסיכואנליטיקאית ותאורטיקנית פמיניסטית אמריקאית, ילידת 1946, מן הדמויות המייסדות של הפסיכואנליזה ההתייחסותית. לאחר לימודי פסיכולוגיה, סוציולוגיה ופילוסופיה במכון למחקר חברתי בפרנקפורט ודוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת ניו יורק, הכניסה לפסיכואנליזה את רעיון ההכרה של הגל: בספרה כבלי האהבה (1988) ייחסה את השליטה ואת הקיטוב המגדרי לכשל בהכרה ההדדית בין סובייקטים. בעבודתה המאוחרת על אינטרסובייקטיביות ועל השלישי תיארה כיצד מטפל ומטופל נקלעים ליחסים קומפלמנטריים של עושה ונעשה לו וכיצד הם נחלצים מהם; היא מלמדת בתוכנית הפוסט-דוקטורטית לפסיכותרפיה ופסיכואנליזה של אוניברסיטת ניו יורק.
רעיונות
הצגת
- 1988 הכרה הדדית
בנג'מין לקחה את רעיון ההכרה מתיאור האדון והעבד של הגל והפכה אותו למושג פסיכואנליטי בספר כבלי האהבה (1988), שבו קריסתו מסבירה את השליטה. במתווה האינטרסובייקטיביות שפרסמה ב-1990 הציגה אותו כקו התפתחות.
- 1988 אהבה הזדהותית
בנג'מין תיארה את האהבה ההזדהותית לאב בספר כבלי האהבה, שבו היא מסבירה את האהבה האידיאלית של הבת בהמשך חייה כתוצאה מתסכולה. היא שבה אליה במסה על אב ובת שכונסה ב-Like Subjects, Love Objects.
- 2004 העושה וזה שנעשה לו
בנג'מין נתנה את השם ליחס הקומפלמנטרי של העושה וזה שנעשה לו במאמרה על שלישיוּת מ-2004, שם הוא מתאר את השניות של המבוי הסתום והאנאקטמנט באנליזה. בספרה מ-2017 הרחיבה אותו גם לקונפליקט חברתי.
- 2004 שלישיוּת
בנג'מין הציגה את תאוריית השלישיוּת שלה במאמר מ-2004, והבחינה בין 'האחד בתוך השלישי' המוקדם לבין 'השלישי בתוך האחד' המאוחר. הספר מ-2017 מפתח את השלישי הריתמי ואת השלישי המוסרי.
ביקורת על
- 1988 תסביך אדיפוס
בספר כבלי האהבה ביקרה בנג'מין את המודל האדיפלי על שהוא הופך את האב לסוכן היחיד של הנפרדות והתשוקה ואת האם לאובייקט שיש להותיר מאחור, פיצול שלדבריה משחזר את השליטה המגדרית.
פיתוח
- 1990 אינטרסובייקטיביות
המתווה של בנג'מין מ-1990 הציע תאוריה אינטרסובייקטיבית של ההתפתחות, שבמרכזה ההכרה בזולת כסובייקט נפרד, שתעמוד לצד התאוריה התוך-נפשית ולא תבוא במקומה. Like Subjects, Love Objects (1995) ו-Shadow of the Other (1998) הרחיבו אותה למגדר.
- פסיכואנליזה התייחסותית
בנג'מין הייתה מן הפסיכואנליטיקאים הראשונים של האסכולה ההתייחסותית בניו יורק, והכניסה אליה את התאוריה הפמיניסטית ואת רעיון ההכרה. מיטשל וארון כללו את מתווה האינטרסובייקטיביות שלה בין המאמרים המכוננים של המסורת.
עיבוד מחדש של
- 1990 שימוש באובייקט
בנג'מין קראה את ההרס וההישרדות של האובייקט אצל ויניקוט כרגע שבו הזולת מוכר כסובייקט שמחוץ לשליטתנו, וכך ניסחה מחדש מושג על שימוש באובייקט כשלב בהכרה ההדדית.
השפעה
קרבה
- בהשפעת דונלד ויניקוט
המאמר של ויניקוט על השימוש באובייקט, על ההרס של הזולת והישרדותו, הוא אבן יסוד בתאוריית ההכרה של בנג'מין.
חיבורים
- 1990
מתווה של אינטרסובייקטיביות: התפתחות ההכרה
במאמרה משנת 1990 בכתב העת Psychoanalytic Psychology טוענת ג'סיקה בנג'מין שהתאוריה הפסיכואנליטית של העצמי זקוקה לממד אינטרסובייקטיבי לצד הממד התוך-נפשי. לפי תפיסתה ההתפתחות מתקדמת בשני קווים משלימים: הפנמתם של יחסי האובייקט, ומסלול נפרד שבו הילד רוכש בהדרגה את היכולת להכיר באדם האחר כסובייקט בזכות עצמו, יכולת הכרוכה בכוונון ובסובלנות לשוני. בבחינת תהליך ההתמיינות בשנתיים הראשונות לחיים היא קוראת מחדש את תת-שלב ההתקרבות מחדש של מאהלר כמאבק על הכרה, שתוצאתו אינה רק קביעות האובייקט אלא ראשיתה של היכולת להכיר בסובייקטיביות של אחר, ונשענת על תיאורו של ויניקוט את השימוש באובייקט: הישרדותו של האחר את ההרס היא שמאפשרת למצוא אותו כממשי וכחיצוני. ההכרה היא אפוא מתח בין הצבת העצמי לבין ההכרה באחר, מתח שעלול לקרוס לכדי שליטה; וההתמיינות אינה היפרדות גרידא אלא שבר ותיקון מתמשכים של ההדדיות, תפיסה המותירה מקום לפנטזיה ולתוקפנות בתאוריה התייחסותית של העצמי. המאמר נדפס שוב בשם "Recognition and Destruction: An Outline of Intersubjectivity".
- 1995
סובייקטים דומים, אובייקטי אהבה: מסות על הכרה והבדל מיני
ספרה השני של ג'סיקה בנג'מין, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת ייל ב-1995, מקבץ שש מסות המפתחות תאוריה פסיכואנליטית של אינטרסובייקטיביות ומחילות אותה על המגדר ועל ההבדל המיני. השאלה המנחה אותו היא מה משתנה כאשר מכירים באדם אחר לא רק כאובייקט של התודעה שלי אלא כסובייקט בזכות עצמו; ומאחר שההכרה נוגעת לאופן שבו אנו פוגשים את השוני, היא מובילה לשאלה במה דומים המינים ובמה הם נבדלים, ובנג'מין משיבה עליה במה שהיא מכנה הטרודוקסיה מגדרית. היא מציגה את התאוריה האינטרסובייקטיבית כהשלמה למסורת התוך-נפשית, הממוקדת ביחיד, ולא כתחליף לה, והספר כולו נאמן לעמדה זו של "גם וגם": הוא מחזיק יחד את הגישה ההתייחסותית ואת הגישה הפרוידיאנית, את התאוריה הפמיניסטית ואת הפסיכואנליטית, ואת החומר הקליני ואת העיוני. המסה הפותחת, "הכרה והרס: מתווה של אינטרסובייקטיביות", קוראת את תיאורו של ויניקוט את הרס האובייקט והישרדותו כדרך שבה האחר מוכר כסובייקט נפרד. המסות שאחריה מציעות תפיסה "כוללנית-יתר" (overinclusive) של המגדר, בוחנות את הפנטזיה על האם האומניפוטנטית, מתארות את האהבה ההזדהותית של הבת לאב, ופונות לארוטיקה של ההעברה ולמיניות ולתוקפנות בפורנוגרפיה.
- 1998
צל האחר: אינטרסובייקטיביות ומגדר בפסיכואנליזה
צל האחר (ראטלדג', 1998) מקבץ שלוש מסות של הפסיכואנליטיקאית האמריקאית ג'סיקה בנג'מין, הממשיכות את עבודתה הקודמת על אינטרסובייקטיביות ומגדר. לפי תיאור ההוצאה, הספר מבחין בין שני סוגי יחסים של האדם עם האחר: באחד, האחר נפגש כישות שונה לחלוטין מן העצמי ובכל זאת ניתנת להכרה; בשני, האחר נתפס דרך תפקידו כמאגר של תכונות שהעצמי השליך מתוכו. בנג'מין שואלת כיצד העצמי מיישב בין שני סוגי היחסים האלה ומה נובע מכך ליחסים בין גברים לנשים, ובכך היא נוטלת חלק בוויכוחים העכשוויים בתאוריה הפמיניסטית ובפסיכואנליזה, ובהם הביקורת הפמיניסטית והפוסט-מודרנית על מושג הסובייקט. המסה הראשונה, "הזינוק הקדמון של הפסיכואנליזה: מן הגוף אל הדיבור", מקורה בהרצאה משנת 1995 בכנס "המאה הפסיכואנליטית" באוניברסיטת ניו יורק, והיא קוראת את המעבר המכונן של הפסיכואנליזה מן הגוף אל הדיבור בתיאורי המקרה המוקדמים של פרויד; השנייה, "הבניות של תוכן לא ודאי", מערערת על קטגוריות מגדר קבועות; והשלישית, "צלו של הסובייקט האחר", טוענת בזכות שימורו של סובייקט המסוגל להכיר במה שהוא משליך כשלו.
- 2004
מעבר לעושה ולזה שנעשה לו: מבט אינטרסובייקטיבי על שלישיוּת
במאמר זה, שראה אור ב-The Psychoanalytic Quarterly ב-2004, טוענת ג'סיקה בנג'מין שעבודה אנליטית הרואה בשני המשתתפים, האנליטיקאי והמטופל, סובייקטים, זקוקה למשמעת הנטועה בתנאים המבניים של השלישיוּת. היא מבחינה בין שתי צורות של השלישי. צורה מוקדמת נשענת על חוויות של אחדות ושל התאמה הדדית, והיא מכנה אותה "האחד בתוך השלישי". צורות מוסריות וסימבוליות מאוחרות יותר מכניסות שונות, והיא מכנה אותן "השלישי בתוך האחד". בעבודה הקלינית היא מסבירה באמצעות רעיון השלישי שנוצר במשותף בידי האנליטיקאי והמטופל שני דברים. מבויים סתומים והפעלות (אנאקטמנטים) מקריסים את הקשר אל השניוּת של המשלימוּת, יחס של עושה ושל מי שנעשה לו. ההכרה משתקמת אז באמצעות התמסרות.
- 2017
מעבר לעושה ולזה שעושים לו: תיאוריית ההכרה, אינטרסובייקטיביות והשלישי
״מעבר לעושה ולזה שעושים לו״ הוא הספר שבו מנסחת ג׳סיקה בנג׳מין במלואה את תיאוריית ההכרה ההדדית, שאותה הציגה לראשונה ב״כבלי האהבה״. הוא מקבץ ומעבד מאמרים שנכתבו אחרי מאמרה מ־2004 הנושא את אותו שם, הפותח את הספר. טיעונו המרכזי הוא שההכרה בין שני סובייקטים נוטה לקרוס אל יחס משלים של ״העושה וזה שעושים לו״, ושהשלישיות (thirdness) היא שמשיבה אותה על כנה. בנג׳מין מתארת כיצד מתפתח השלישי בראשית החיים, כשהחוויה נעה בין הכרה לבין קריסתה: תחילה שלישי ריתמי של כוונון הדדי בין התינוק למטפל, ואחר כך שלישי מוסרי של ערכים משותפים ושל הודאה (acknowledgment). היא מראה את אותה תנועה בתוך הקשר הפסיכואנליטי, שם היא מופיעה כמבוי סתום וכאנאקטמנט. הספר מדגיש את כוחה של ההודאה, ובכלל זה הודאת האנליטיקאי בטעותו, לתקן את הקשר ולרפא טראומה אישית וחברתית כאחד. הוא מוליך את התיאוריה מחדר הטיפול אל הקונפליקט החברתי ואל העדות על טראומה קולקטיבית. אחרי מבוא על הכרה, אינטרסובייקטיביות והשלישי, עוסקים הפרקים בהודאה, בעד שכשל ובפחד מפני גרימת נזק; בהכרה הדדית, פגיעות ואי־סימטריה; בעודף, באפקט ובמשלימות מגדרית במיניות; בשימושים של האנאקטמנט ושל המשחק; בשלילה ובעולם הנשמע לחוק; ובשלישי המוסרי, עם עדות החורגת מן ההיגיון של ״רק אחד יכול לחיות״. המוציא מייעד את הספר למטפלים פסיכואנליטיים ולתיאורטיקנים במדעי הרוח והחברה.
גלריה
ג'סיקה בנג'מין (משמאל) מקבלת את פרס האנס קיליאן מידי וולפגנג מרטנס, יושב הנהלת קרן קהלר, צילום: Die.berna, אפריל 2015
הערות שוליים
- מתווה של אינטרסובייקטיביות: התפתחות ההכרה1990מקור לקשר
- כבלי האהבה: פסיכואנליזה, פמיניזם ובעיית השליטה1988מקור לקשר
- מעבר לעושה ולזה שנעשה לו: מבט אינטרסובייקטיבי על שלישיוּת2004מקור לקשר
- מעבר לעושה ולזה שעושים לו: תיאוריית ההכרה, אינטרסובייקטיביות והשלישי2017מקור לקשר
- סובייקטים דומים, אובייקטי אהבה: מסות על הכרה והבדל מיני1995מקור לקשר
- צל האחר: אינטרסובייקטיביות ומגדר בפסיכואנליזה1998מקור לקשר
- פסיכואנליזה התייחסותית: צמיחתה של מסורת1999מקור לקשר