ספר
פסיכואנליזה התייחסותית: צמיחתה של מסורת
Relational Psychoanalysis: The Emergence of a Tradition
"פסיכואנליזה התייחסותית: צמיחתה של מסורת" (The Analytic Press, 1999) הוא הכרך ה-14 בסדרת Relational Perspectives. סטיבן א. מיטשל ולואיס ארון מקבצים בו שבעה-עשר מאמרים, שאותם הם מציגים כטקסטים המכוננים של הפסיכואנליזה ההתייחסותית. לפי תיאור ההוצאה, הכרך מוצב על רקע תמורה רחבה שעברה הפסיכואנליזה האמריקאית בחמש-עשרה השנים שקדמו לו. בתחום התיאוריה פנה התחום מן הניסוחים הקלאסיים, הנטועים בתיאוריית הדחפים של פרויד, אל מודלים של הנפש ושל ההתפתחות המבוססים על יחסי אובייקט. בתחום הקליני פנה מעקרונות הנייטרליות, ההתנזרות והאנונימיות הקלאסיים אל תפיסה אינטראקטיבית של המצב האנליטי, שבמרכזה הקשר האנליטי וזרמי הרגש ההדדיים שבו. הספר מייחס תמורות אלה לקבוצת אנליטיקאים שביקשו לשלב בין הפסיכואנליזה הבין-אישית, תיאוריות יחסי האובייקט הבריטיות והפמיניזם הפסיכואנליטי. הם מעולם לא הכריזו על עצמם כאסכולה, אך יצרו מסורת מובחנת ורבת השפעה של חשיבה ושל עבודה קלינית. בין הכותבים: אייגן, הופמן, שטרן, צ'ודורוב, גרינברג, מיטשל, בנג'מין, גנט, ארון, דייוויס ופרולי, האריס, פייזר, סטולורו ואטווד, ברומברג, רניק, ספצאנו ואוגדן. בין הנושאים שבהם הם עוסקים: הסובייקטיביות של האנליטיקאי והאופן שבו המטופל חווה אותה, הכרה ואינטרסובייקטיביות, חוויה לא-מנוסחת, נרקיסיזם, מזוכיזם והתמסרות, דיסוציאציה בטיפול בבוגרים שנפגעו מהתעללות מינית בילדותם, מגדר, פרדוקס והשלישי האנליטי. העורכים פותחים כל מאמר בהקדמה הממקמת אותו בהקשרו ההיסטורי, וכל כותב מוסיף אחרית דבר חדשה על התפתחות חשיבתו מאז. תרגום עברי של הספר ראה אור ב-2013.
רעיונות מרכזיים
- בחמש-עשרה השנים שקדמו ל-1999 התרחקה התיאוריה הפסיכואנליטית האמריקאית מן הניסוחים הקלאסיים הנטועים בתיאוריית הדחפים של פרויד, אל מודלים של הנפש ושל ההתפתחות המבוססים על יחסי אובייקט.
- העבודה הקלינית השתנתה בהתאם: מנייטרליות, התנזרות ואנונימיות אל תפיסה אינטראקטיבית של המצב האנליטי, שבמרכזה הקשר וזרמי הרגש ההדדיים שבו.
- המסורת ההתייחסותית צמחה מתוך ניסיונות לשלב בין הפסיכואנליזה הבין-אישית, תיאוריות יחסי האובייקט הבריטיות והפמיניזם הפסיכואנליטי; כותביה לא הכריזו על עצמם כאסכולה, אך יצרו מסורת מובחנת ורבת השפעה.
- הכרך מכנס לראשונה שבעה-עשר מאמרי יסוד של הכותבים המרכזיים במסורת זו, בנושאים כגון הסובייקטיביות של האנליטיקאי, הכרה ואינטרסובייקטיביות, חוויה לא-מנוסחת, דיסוציאציה, מגדר, פרדוקס והשלישי האנליטי.
- כל מאמר ממוסגר בהקדמת העורכים, הממקמת אותו בהקשרו ההיסטורי, ובאחרית דבר חדשה שבה הכותב מתאר את התפתחות חשיבתו מאז.
מה הוא מראה
- 1999
סטיבן מיטשל בשיתוף עם לואיס ארון
ארון פעל לצד מיטשל בקבוצה ההתייחסותית בניו יורק. שניהם היו ממייסדי כתב העת Psychoanalytic Dialogues, ויחד ערכו את פסיכואנליזה התייחסותית: צמיחתה של מסורת (1999), קובץ המאמרים המכוננים של האסכולה.
לואיס ארון פיתוח פסיכואנליזה התייחסותית
ארון פיתח את הצד הקליני של התאוריה ההתייחסותית. עבודתו התמקדה בהשפעה ההדדית של אנליטיקאי ומטופל בתוך אי-סימטריה של תפקידים, ובסובייקטיביות של האנליטיקאי, שאי אפשר להימלט ממנה. הוא גם סייע לבנות את מוסדות האסכולה כנשיא המייסד של האיגוד הבינלאומי ההתייחסותי (IARPP).
ג'סיקה בנג'מין פיתוח פסיכואנליזה התייחסותית
בנג'מין הייתה מן הפסיכואנליטיקאים הראשונים של האסכולה ההתייחסותית בניו יורק, והכניסה אליה את התאוריה הפמיניסטית ואת רעיון ההכרה. מיטשל וארון כללו את מתווה האינטרסובייקטיביות שלה בין המאמרים המכוננים של המסורת.