מושג
אינטרסובייקטיביות
התפיסה שלפיה החיים הנפשיים מתעצבים בין סובייקטים, ולא רק בתוך נפש יחידה. המונח לקוח מן הפנומנולוגיה ונכנס לפסיכואנליזה משלהי שנות השבעים ובשנות השמונים בשתי דרכים עיקריות. תאוריית המערכות האינטרסובייקטיביות של רוברט סטולורו וג'ורג' אטווד רואה בכל תופעה קלינית תוצר של המפגש בין העולמות הסובייקטיביים של המטופל והמטפל. ג'סיקה בנג'מין, בהשענה על הגל ועל מחקר התינוקות, משתמשת בו להישג התפתחותי: היכולת להכיר בזולת כמרכז חוויה נפרד ושווה ערך לעצמי, ולא כאובייקט של צרכיו או של הפנטזיות שלו. לדבריה הממד האינטרסובייקטיבי משלים את העולם התוך-נפשי של האובייקטים הפנימיים ואינו בא במקומו.
התפתחות
1990
ג'סיקה בנג'מין פותח בידי
המתווה של בנג'מין מ-1990 הציע תאוריה אינטרסובייקטיבית של ההתפתחות, שבמרכזה ההכרה בזולת כסובייקט נפרד, שתעמוד לצד התאוריה התוך-נפשית ולא תבוא במקומה. Like Subjects, Love Objects (1995) ו-Shadow of the Other (1998) הרחיבו אותה למגדר.
קשרים
- 1990 פותח בידי ג'סיקה בנג'מין
המתווה של בנג'מין מ-1990 הציע תאוריה אינטרסובייקטיבית של ההתפתחות, שבמרכזה ההכרה בזולת כסובייקט נפרד, שתעמוד לצד התאוריה התוך-נפשית ולא תבוא במקומה. Like Subjects, Love Objects (1995) ו-Shadow of the Other (1998) הרחיבו אותה למגדר.
חיבורים
- 1990
מתווה של אינטרסובייקטיביות: התפתחות ההכרה
במאמרה משנת 1990 בכתב העת Psychoanalytic Psychology טוענת ג'סיקה בנג'מין שהתאוריה הפסיכואנליטית של העצמי זקוקה לממד אינטרסובייקטיבי לצד הממד התוך-נפשי. לפי תפיסתה ההתפתחות מתקדמת בשני קווים משלימים: הפנמתם של יחסי האובייקט, ומסלול נפרד שבו הילד רוכש בהדרגה את היכולת להכיר באדם האחר כסובייקט בזכות עצמו, יכולת הכרוכה בכוונון ובסובלנות לשוני. בבחינת תהליך ההתמיינות בשנתיים הראשונות לחיים היא קוראת מחדש את תת-שלב ההתקרבות מחדש של מאהלר כמאבק על הכרה, שתוצאתו אינה רק קביעות האובייקט אלא ראשיתה של היכולת להכיר בסובייקטיביות של אחר, ונשענת על תיאורו של ויניקוט את השימוש באובייקט: הישרדותו של האחר את ההרס היא שמאפשרת למצוא אותו כממשי וכחיצוני. ההכרה היא אפוא מתח בין הצבת העצמי לבין ההכרה באחר, מתח שעלול לקרוס לכדי שליטה; וההתמיינות אינה היפרדות גרידא אלא שבר ותיקון מתמשכים של ההדדיות, תפיסה המותירה מקום לפנטזיה ולתוקפנות בתאוריה התייחסותית של העצמי. המאמר נדפס שוב בשם "Recognition and Destruction: An Outline of Intersubjectivity".
- 1995
סובייקטים דומים, אובייקטי אהבה: מסות על הכרה והבדל מיני
ספרה השני של ג'סיקה בנג'מין, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת ייל ב-1995, מקבץ שש מסות המפתחות תאוריה פסיכואנליטית של אינטרסובייקטיביות ומחילות אותה על המגדר ועל ההבדל המיני. השאלה המנחה אותו היא מה משתנה כאשר מכירים באדם אחר לא רק כאובייקט של התודעה שלי אלא כסובייקט בזכות עצמו; ומאחר שההכרה נוגעת לאופן שבו אנו פוגשים את השוני, היא מובילה לשאלה במה דומים המינים ובמה הם נבדלים, ובנג'מין משיבה עליה במה שהיא מכנה הטרודוקסיה מגדרית. היא מציגה את התאוריה האינטרסובייקטיבית כהשלמה למסורת התוך-נפשית, הממוקדת ביחיד, ולא כתחליף לה, והספר כולו נאמן לעמדה זו של "גם וגם": הוא מחזיק יחד את הגישה ההתייחסותית ואת הגישה הפרוידיאנית, את התאוריה הפמיניסטית ואת הפסיכואנליטית, ואת החומר הקליני ואת העיוני. המסה הפותחת, "הכרה והרס: מתווה של אינטרסובייקטיביות", קוראת את תיאורו של ויניקוט את הרס האובייקט והישרדותו כדרך שבה האחר מוכר כסובייקט נפרד. המסות שאחריה מציעות תפיסה "כוללנית-יתר" (overinclusive) של המגדר, בוחנות את הפנטזיה על האם האומניפוטנטית, מתארות את האהבה ההזדהותית של הבת לאב, ופונות לארוטיקה של ההעברה ולמיניות ולתוקפנות בפורנוגרפיה.
- 1998
צל האחר: אינטרסובייקטיביות ומגדר בפסיכואנליזה
צל האחר (ראטלדג', 1998) מקבץ שלוש מסות של הפסיכואנליטיקאית האמריקאית ג'סיקה בנג'מין, הממשיכות את עבודתה הקודמת על אינטרסובייקטיביות ומגדר. לפי תיאור ההוצאה, הספר מבחין בין שני סוגי יחסים של האדם עם האחר: באחד, האחר נפגש כישות שונה לחלוטין מן העצמי ובכל זאת ניתנת להכרה; בשני, האחר נתפס דרך תפקידו כמאגר של תכונות שהעצמי השליך מתוכו. בנג'מין שואלת כיצד העצמי מיישב בין שני סוגי היחסים האלה ומה נובע מכך ליחסים בין גברים לנשים, ובכך היא נוטלת חלק בוויכוחים העכשוויים בתאוריה הפמיניסטית ובפסיכואנליזה, ובהם הביקורת הפמיניסטית והפוסט-מודרנית על מושג הסובייקט. המסה הראשונה, "הזינוק הקדמון של הפסיכואנליזה: מן הגוף אל הדיבור", מקורה בהרצאה משנת 1995 בכנס "המאה הפסיכואנליטית" באוניברסיטת ניו יורק, והיא קוראת את המעבר המכונן של הפסיכואנליזה מן הגוף אל הדיבור בתיאורי המקרה המוקדמים של פרויד; השנייה, "הבניות של תוכן לא ודאי", מערערת על קטגוריות מגדר קבועות; והשלישית, "צלו של הסובייקט האחר", טוענת בזכות שימורו של סובייקט המסוגל להכיר במה שהוא משליך כשלו.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- מתווה של אינטרסובייקטיביות: התפתחות ההכרה1990 מקור לקשר
- סובייקטים דומים, אובייקטי אהבה: מסות על הכרה והבדל מיני1995 מקור לקשר
- צל האחר: אינטרסובייקטיביות ומגדר בפסיכואנליזה1998 מקור לקשר