מאמר
קטע מתוך אנליזה של היסטריה
Bruchstück einer Hysterie-Analyse
תיאור המקרה של "דורה", צעירה וינאית בת שמונה-עשרה (שזוהתה לימים כאידה באואר), שפרויד טיפל בה כאחד-עשר שבועות בסוף שנת 1900; הוא נכתב ב-1901 ופורסם ב-1905 בכתב העת Monatsschrift für Psychiatrie und Neurologie. דורה סבלה משיעול עצבי, מאובדן קול, מקוצר נשימה וממצבי רוח ירודים, ואביה הביא אותה אל פרויד לאחר שהוריה מצאו מכתב שבו רמזה על כוונה להתאבד. מאחורי הסימפטומים חושף פרויד הסתבכות משפחתית: הרומן של אביה עם גברת ק., וחיזוריו של בעלה, מר ק., שדורה סטרה לו לאחר שהציע לה את עצמו על שפת אגם, ושנשיקתו המוקדמת יותר עוררה בה גועל. פרויד מפרש את הסימפטומים כביטוי של משאלות מיניות מודחקות – אהבה למר ק., התעוררות מחודשת של ההיקשרות הילדית לאב, ובשכבה העמוקה ביותר אהבה לגברת ק. – ומעמיד את תיאור המקרה על פירושם של שני חלומות: בית בוער שממנו האב מציל אותה בעוד האם מבקשת להציל את קופסת התכשיטים שלה, ונדודים בעיר זרה לאחר מות האב. דורה הפסיקה את הטיפול ב-31 בדצמבר. באחרית הדבר תולה פרויד את הכישלון בכך שלא זיהה ולא פירש בעוד מועד את העברת רגשותיה כלפי מר ק. אליו, ומציג לראשונה באופן שיטתי את ההעברה כמהדורה חדשה של דחפים ישנים המופנים אל הרופא.
רעיונות מרכזיים
- הסימפטומים ההיסטריים הם בעלי קביעות-יתר: שיעול או אובדן קול יכולים להישען על גירוי גופני ממשי ("היענות סומטית"), גרגר החול שסביבו נוצרת הפנינה, ולשאת כמה משמעויות בבת אחת, כמו הזדהות עם האב החולה או עם גברת ק. ופנטזיה מינית.
- הסימפטומים הם, בלשונו של פרויד, הפעילות המינית של החולה: ההיסטריה נגזרת ממשאלות מיניות מודחקות ולא מן ה"רעיונות המקובעים" של ז'אנה, שפרויד מכנה סכמטיזציה דלה.
- הספר מציג את פירוש החלומות בפעולה בתוך אנליזה, כהשלמה ל"פשר החלומות": כוונה של ערות, כמו החלטתה של דורה לעזוב, הופכת לחלום רק כאשר משאלה ילדית לא-מודעת עומדת מאחוריה, כשם שיזם זקוק לבעל הון.
- הקונפליקט של דורה בנוי שכבות: ההיקשרות המחודשת לאב משמשת הגנה מפני אהבתה למר ק., ומתחת לשתיהן מונחת אהבתה לגברת ק., דוגמה לביסקסואליות שפרויד מציב בשורש הנוירוזות.
- במהלך הטיפול הנוירוזה מייצרת העברות: מהדורות חדשות של דחפים ופנטזיות ישנים שבהם הרופא תופס את מקומה של דמות מוקדמת, חלקן הדפסה חוזרת ללא שינוי וחלקן עיבוד מחודש.
- ההעברה היא המכשול הגדול ביותר בפני האנליזה, והיא נעשית לכלי העזר החזק ביותר שלה כאשר מזהים אותה ומפרשים אותה בכל פעם מחדש; פרויד לא אמר לדורה שהעבירה אליו את רגשותיה כלפי מר ק.
- בהפסקת הטיפול הוציאה דורה לפועל (acting out) את נקמתה במקום לזכור אותה באנליזה: היא עזבה את פרויד כפי שעזבה את מר ק., והוכיחה את חוסר האונים של הרופא.
- המקרה מוצג כקטע: האנליזה נקטעה, הטכניקה הושמטה במכוון, ופרויד מצדיק את פרסום החומר המיני האינטימי למען המדע תוך הסוואת זהותה של המטופלת.
מה הוא מראה
- 1905
זיגמונד פרויד פיתוח העברה
באחרית הדבר למקרה דורה, מייחס את סיום הטיפול להעברה שלא הצליח להשתלט עליה בעוד מועד.
- 1905
זיגמונד פרויד פיתוח עיבוי
מיישם את העיבוי בניתוח קליני של חלום: במקרה דורה הוא מפרש את קופסת התכשיטים שבחלומה הראשון כתוצר של עיבוי והתקה וכפשרה בין זרמים מנוגדים.
- 1905
זיגמונד פרויד פיתוח התקה
מעביר את ההתקה מן החלום אל היווצרות הסימפטום ההיסטרי: הגועל של דורה והלחץ שהיא חשה בחזה הם תחושות שהותקו מאיברי המין, מן הגוף התחתון אל העליון, וקופסת התכשיטים שבחלומה הראשון מתפרשת כתוצר של עיבוי והתקה.
- 1900
זיגמונד פרויד הצגת עבודת החלום
פרויד פרש את מנגנון היווצרות החלום ב"פשר החלומות" (1900). בתיאור המקרה של דורה הוא חוזר אל הכלל שקבע בספר זה, שכל חלום מציג משאלה כמתגשמת, ובאופן מוסווה כשהמשאלה מודחקת, ובוחן אותו מול חלומה הראשון של דורה; הוא מכנה את החלום מעקף של ההדחקה, אמצעי של ייצוג עקיף.
- 1905
זיגמונד פרויד הצגת אקטינג אאוט
באחרית הדבר למקרה דורה פרויד משתמש לראשונה בפועל 'agieren' לתיאור הפסקת הטיפול בידי המטופלת: בנקמתה בו, כפי שרצתה לנקום בהר ק., היא ביטאה בפעולה חלק מזיכרונותיה ומהפנטזיות שלה במקום לשחזר אותו בטיפול.
הצגת כל ה־15 הצגת פחות
- 1905
זיגמונד פרויד פיתוח אסוציאציה חופשית
בהקדמה למקרה דורה כותב פרויד שהטכניקה שלו השתנתה מן היסוד מאז "מחקרים בהיסטריה": במקום להתחקות אחר הסימפטומים אחד אחד, הוא מניח למטופלת לבחור את נושא כל פגישה ויוצא ממה שהלא-מודע מציג על פני השטח. קשרים נסתרים הוא קורא מן הסדר שבו עולים רעיונותיה זה אחר זה.
- 1901
זיגמונד פרויד הצגת פעולת כשל
פרויד פרש את תאוריית פעולות הכשל בחיבור "לפסיכופתולוגיה של חיי היומיום", שנדפס בכתב העת Monatsschrift für Psychiatrie und Neurologie ב־1901 וכספר ב־1904: שכחת שמות וכוונות, פליטות פה ופליטות קולמוס, טעויות קריאה, מעשים משובשים ומעשים מקריים נתפסים בו כמעשים בעלי משמעות שמניעיהם לא-מודעים, ולא כתאונות. במקרה דורה הוא מפנה את הקוראים אל חיבור זה, וג'ונס מצטט ב־1908 את פרקיו על פליטות פה וקולמוס, מעשים משובשים ומעשים מקריים כחיבורו של פרויד.
- 1905
זיגמונד פרויד פיתוח פעולת כשל
מיישם את המעשה הסימפטומטי בעבודה קלינית במקרה דורה: משחקה של דורה בארנק קטן במהלך פגישה, פתיחתו והכנסת אצבע לתוכו, מתפרש כפנטומימה של אוננות, והסתרה חפוזה של מכתב שקראה כשפרויד נכנס לחדר ההמתנה מתפרשת כמעשה סימפטומטי נוסף. פרויד מגדיר מעשים כאלה כפעולות הנעשות באופן אוטומטי ונדחות כחסרות משמעות, ובמבט מקרוב יותר מתברר שהן נותנות ביטוי למחשבות ולדחפים לא-מודעים.
פעולת הכשל מוגדרת על פי מקורה בלא-מודע: פליטה או מעשה שנראים מקריים הם ביטוי מותר של מחשבות ודחפים שהתודעה אינה יודעת עליהם או אינה רוצה לדעת. אצל פרויד הפליטות, יחד עם החלומות, הן העדות היומיומית לקיומו של הלא-מודע אצל הבריא; לאקאן רואה בהן את המקום שבו פרויד חיפש את הלא-מודע.
לפי התיאור הקלאסי, פעולת כשל נובעת מהתערבות של מחשבה או משאלה שנדחקו מן התודעה מפני שאינן קבילות: השכחה, הפליטה או הנחת חפץ שלא במקומו מראים הן את התוכן המודחק והן את ההתנגדות לו. מקרה דורה מדבר על מעשים שהתודעה "אינה רוצה לדעת" עליהם, וג'ונס קושר את הסתרת מקורה של פליטה לכך שאינו קביל.
- 1896
זיגמונד פרויד הצגת השלכה
פרויד תיאר לראשונה את ההשלכה כהגנה של הפרנויה, בטיוטה על פרנויה ששלח לפליס בינואר 1895 ובמאמר "הערות נוספות על נוירו-פסיכוזות של הגנה" (1896): תוכחה שהאגו אינו יכול לשאת אינה מוכרת כשלו אלא מיוחסת לאדם אחר, וחוזרת מבחוץ כמחשבת שווא. מקרה דורה חוזר על המנגנון: בפרנויה, השלכת התוכחה על אחר, בלי שינוי בתוכנה ובלי אחיזה במציאות, מתגלה כתהליך שמוליד מחשבות שווא.
- 1905
זיגמונד פרויד פיתוח השלכה
במקרה דורה פרויד מתייחס להשלכה כהגנה פרימיטיבית ואוטומטית שאינה מוגבלת לפרנויה. ההתגוננות מפני תוכחה עצמית באמצעות העלאת אותה תוכחה עצמה כלפי אדם אחר מעוצבת על פי תשובות ה"גם אתה" של ילדים, ותוכחותיה של דורה כלפי אביה מתבררות כמרופדות בתוכחות עצמיות בעלות אותו תוכן. גם בהיסטריה, הגועל שחשה דורה מחיבוקו של הר ק. מתפרש כמושלך בדרך זו, ומתייחס בסופו של דבר להפרשה שלה עצמה.
- 1905
זיגמונד פרויד הצגת תצורת תגובה
בניתוח המקרה של דורה מציין פרויד שההדחקה מושגת לעתים קרובות בדרך של חיזוק מופרז של ההפך מן המחשבה שיש להדחיק. הוא מכנה זאת "חיזוק תגובתי" (Reaktionsverstärkung), ואת המחשבה המודעת החזקה מדי – "מחשבה תגובתית", המחזיקה את המחשבה הפסולה שכנגדה בהדחקה. באותה שנה מעניקות "שלוש מסות על התיאוריה של המיניות" לתהליך את השם "תצורת תגובה" (Reaktionsbildung).
- 1905
תצורת תגובה נגזר מתוך הדחקה
פרויד תופס בתחילה את תצורת התגובה כדרך לבצע את ההדחקה: במקרה של דורה ההפך מן המחשבה שיש להדחיק מחוזק יתר על המידה כדי שיחזיק אותה מודחקת. ב"עכבה, סימפטום וחרדה" הוא עדיין מדבר על "הדחקה באמצעות תצורת תגובה", אף שהוא מעמיד אותה שם גם כמנגנון הגנה בפני עצמו.
- 1905
זיגמונד פרויד ביקורת על מצב היפנואידי
פרויד התרחק מן המצב ההיפנואידי בשלבים. ב-1895 הוא מדווח שמעולם לא נתקל בהיסטריה היפנואידית אמיתית, שכן כל מקרה שטיפל בו התגלה כהיסטריית הגנה. במקרה דורה (1905) הוא כותב שוויתר רק על ההדגשה של המצב ההיפנואידי, מייחס את הרעיון כולו לברויאר, ומכנה את המונח מיותר ומטעה. ב-1909 הוא אומר לשומעיו באוניברסיטת קלארק שהמושג התגלה כמעכב ושהפסיכואנליזה נטשה אותו.
מצוטט בערכים
גלריה
שער הספר Sammlung kleiner Schriften zur Neurosenlehre, Zweite Folge מאת זיגמונד פרויד (לייפציג ווינה: פרנץ דויטיקה, 1909), המהדורה הראשונה בספר של „קטע מתוך אנליזה של היסטריה“ 
עטיפת הספר Dora: An Analysis of a Case of Hysteria, מהדורת כריכה רכה של Touchstone, 1997
