מושג
לא-מודע
בפסיכואנליזה, אותו חלק של החיים הנפשיים שתכניו מורחקים מן התודעה ואי אפשר להעלותם אליה כרצוננו, ובראשם משאלות ורעיונות מודחקים הממשיכים לפעול ומוצאים ביטוי מוסווה בחלומות, בסימפטומים ובפליטות. בטופיקה הראשונה של פרויד זוהי מערכת נפרדת מן הקדם-מודע ומן המודע; בטופיקה השנייה התפקוד הלא-מודע משתרע על האיד ועל חלקים מן האני ומן האני העליון.
התפתחות
1915
זיגמונד פרויד פותח בידי
"הלא-מודע" מצדיק את ההנחה בדבר תהליכים נפשיים לא-מודעים ומפרט את תכונותיה המיוחדות של המערכת הלא-מודעת: היעדר סתירה, התהליך הראשוני והשקעותיו הניידות, היעדר זמן, והעמדת המציאות הנפשית במקום המציאות החיצונית.
1992
ז'אן לפלאנש עובד מחדש בידי
אצל לפלאנש הלא-מודע אינו מולד ואינו ביטוי של איד יצרי. הוא נוצר מן השאריות שלא תורגמו ממסרי האחר המבוגר, זר בתוך הסובייקט. לתגלית של פרויד הוא קורא מהפכה קופרניקאית שלא הושלמה: פרויד הסיט את מרכזו של הסובייקט אל האחר, אך שב ונסוג אל הסברים אנדוגניים ופילוגנטיים.
ללא תאריך
זיגמונד פרויד הוצג בידי
המילה הייתה בשימוש אצל פילוסופים לפניו, אך המושג הפסיכואנליטי – לא-מודע שנוצר בהדחקה ושתכניו מגיעים לתודעה רק לאחר שההתנגדויות נכבשות – הוא של פרויד; לפלאנש ופונטליס רואים בו את המילה האחת המסכמת את תגליתו.
קשרים
- 1915 פותח בידי זיגמונד פרויד
"הלא-מודע" מצדיק את ההנחה בדבר תהליכים נפשיים לא-מודעים ומפרט את תכונותיה המיוחדות של המערכת הלא-מודעת: היעדר סתירה, התהליך הראשוני והשקעותיו הניידות, היעדר זמן, והעמדת המציאות הנפשית במקום המציאות החיצונית.
- 1992 עובד מחדש בידי ז'אן לפלאנש
אצל לפלאנש הלא-מודע אינו מולד ואינו ביטוי של איד יצרי. הוא נוצר מן השאריות שלא תורגמו ממסרי האחר המבוגר, זר בתוך הסובייקט. לתגלית של פרויד הוא קורא מהפכה קופרניקאית שלא הושלמה: פרויד הסיט את מרכזו של הסובייקט אל האחר, אך שב ונסוג אל הסברים אנדוגניים ופילוגנטיים.
- הוליד את פעולת כשל
פעולת הכשל מוגדרת על פי מקורה בלא-מודע: פליטה או מעשה שנראים מקריים הם ביטוי מותר של מחשבות ודחפים שהתודעה אינה יודעת עליהם או אינה רוצה לדעת. אצל פרויד הפליטות, יחד עם החלומות, הן העדות היומיומית לקיומו של הלא-מודע אצל הבריא; לאקאן רואה בהן את המקום שבו פרויד חיפש את הלא-מודע.
- הוצג בידי זיגמונד פרויד
המילה הייתה בשימוש אצל פילוסופים לפניו, אך המושג הפסיכואנליטי – לא-מודע שנוצר בהדחקה ושתכניו מגיעים לתודעה רק לאחר שההתנגדויות נכבשות – הוא של פרויד; לפלאנש ופונטליס רואים בו את המילה האחת המסכמת את תגליתו.
חיבורים
- 1900
ספרו של פרויד על החלום, שיצא בהוצאת דויטיקה בנובמבר 1899 ועליו שנת הדפוס 1900, טוען שהחלום הוא הגשמה מוסווית של משאלה מודחקת. הוא מציג שיטה לפירוש חלומות באמצעות האסוציאציות של החולם, ומבחין בין התוכן הגלוי של החלום לבין מחשבות החלום הסמויות. עבודת החלום הופכת את אלה לזה באמצעות עיבוי, הסטה, שיקולי ייצוגיות ועיבוד משני. הפרק השביעי מציע מודל של המנגנון הנפשי, המורכב ממערכות הלא-מודע, הסמוך-למודע והמודע, עם צנזורה ביניהן ושני אופני פעולה, התהליך הראשוני והתהליך המשני. הספר הוא גם הניסוח הראשון בדפוס של הנושא שפרויד כינה מאוחר יותר תסביך אדיפוס. פרויד הרחיב אותו במהדורות רבות מאוחרות.
- 1905
תיאור המקרה של "דורה", צעירה וינאית בת שמונה-עשרה (שזוהתה לימים כאידה באואר), שפרויד טיפל בה כאחד-עשר שבועות בסוף שנת 1900; הוא נכתב ב-1901 ופורסם ב-1905 בכתב העת Monatsschrift für Psychiatrie und Neurologie. דורה סבלה משיעול עצבי, מאובדן קול, מקוצר נשימה וממצבי רוח ירודים, ואביה הביא אותה אל פרויד לאחר שהוריה מצאו מכתב שבו רמזה על כוונה להתאבד. מאחורי הסימפטומים חושף פרויד הסתבכות משפחתית: הרומן של אביה עם גברת ק., וחיזוריו של בעלה, מר ק., שדורה סטרה לו לאחר שהציע לה את עצמו על שפת אגם, ושנשיקתו המוקדמת יותר עוררה בה גועל. פרויד מפרש את הסימפטומים כביטוי של משאלות מיניות מודחקות – אהבה למר ק., התעוררות מחודשת של ההיקשרות הילדית לאב, ובשכבה העמוקה ביותר אהבה לגברת ק. – ומעמיד את תיאור המקרה על פירושם של שני חלומות: בית בוער שממנו האב מציל אותה בעוד האם מבקשת להציל את קופסת התכשיטים שלה, ונדודים בעיר זרה לאחר מות האב. דורה הפסיקה את הטיפול ב-31 בדצמבר. באחרית הדבר תולה פרויד את הכישלון בכך שלא זיהה ולא פירש בעוד מועד את העברת רגשותיה כלפי מר ק. אליו, ומציג לראשונה באופן שיטתי את ההעברה כמהדורה חדשה של דחפים ישנים המופנים אל הרופא.
- 1915
הארוך במאמריו המטפסיכולוגיים של פרויד משנת 1915, שהתפרסם תחילה בשני חלקים בכתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה רפואית. פרויד טוען שיש להניח קיומם של תהליכים נפשיים לא-מודעים, ומבחין בין שלושה מובנים של המונח לא-מודע: התיאורי, הדינמי והשיטתי, שהאחרון שבהם מתייחס למערכות הלא-מודע, הסמוך-למודע והמודע ולצנזורות שביניהן. הוא שואל אם יכולים להיות רגשות לא-מודעים, ומתאר את הטופוגרפיה והדינמיקה של ההדחקה במונחים של משיכת השקעות ושל השקעה נגדית. מערכת הלא-מודע אינה מכירה שלילה או ספק, נשלטת בידי התהליך הראשוני על השקעותיו הניידות, אינה כפופה לזמן, ומעמידה את המציאות הנפשית במקום המציאות החיצונית. הפרק האחרון נעזר בדיבורם של חולי סכיזופרניה כדי להבחין בין ייצוגי דבר לייצוגי מילה: הייצוג המודע כולל את שניהם, ואילו הלא-מודע כולל רק את ייצוג הדבר.
- 1967
מילון של מושגי הפסיכואנליזה מאת ז'אן לפלאנש וז'אן-ברטראן פונטאליס, שהוכן במשך שמונה שנים ביוזמת דניאל לגאש ויצא לאור ב־1967 בהוצאת Presses universitaires de France, בסדרה Bibliothèque de psychanalyse שבעריכת לגאש. התרגום האנגלי של דונלד ניקולסון-סמית, The Language of Psycho-Analysis, יצא בהוצאת Hogarth Press ב־1973. פרויד שב ותיקן את התיאוריה שלו ומעולם לא קיבע אותה בשיטה סופית, ולכן במקום הגדרות יבשות כל ערך מתחקה אחר האופן שבו מושג נוצר והשתנה בכתביו, מבסס את התיאור בקטעים הרלוונטיים ומציג את קשייו. הערכים, בסדר אלפביתי, משתרעים מ״תגובה מפרקת״ (abreaction) ועד ״עיבוד״ (working-through), וכוללים גם מונחים של אנליטיקאים מאוחרים יותר, כגון שלב המראה והאובייקט המעברי. כמה מן הערכים החזירו לשימוש מושגים פרוידיאניים שנשכחו, ובראשם après-coup (״לאחר מעשה״) ו־Anlehnung, שתורגם ל־étayage (הישענות). הספר תורגם ליותר מעשרים שפות והיה לספר יסוד.
- 1973
ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה
הסמינר שנתן לאקאן ב-1964 באקול נורמל סופרייר, לאחר שהאגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית התנתה את קבלתה של החברה הצרפתית לפסיכואנליזה בהוצאתו מרשימת האנליטיקאים המדריכים. הוא נערך בידי ז'אק-אלן מילר, ראה אור בהוצאת Seuil ב-1973 כספר XI של הסמינר (Le Séminaire), ובאנגלית בתרגומו של אלן שרידן. בפני קהל רחב ופחות מקצועי מבעבר ביקש לאקאן להכניס סדר וקוהרנטיות בארבעה מושגים שעליהם נשענת הפסיכואנליזה: הלא-מודע, החזרה, ההעברה והדחף. הוא פותח בדברים על 'נידויו', ועובר מן השאלה אם הפסיכואנליזה היא מדע אל השאלה איזה מדע יוכל להכיל אותה. הסמינר עוסק בלא-מודע ובחזרה, במבט כאובייקט a, בהעברה ובדחף, ובשדה האחר, שבו נדונים הניכור, האפניזיס והסובייקט המונח כיודע.
הצגת כל ה־8 הצגת פחות
- 1987
יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה
יצא בהוצאת Presses universitaires de France ב־1987, ותורגם לאנגלית בידי דוויד מייסי (Blackwell, 1989) ובידי ג'ונתן האוס (The Unconscious in Translation, 2016). לפלאנש מכנס מחקר שראשיתו ב״חיים ומוות בפסיכואנליזה״, בעבודתו המוקדמת עם ז'אן-ברטראן פונטאליס ועם סרז' לקלר ובחמשת הכרכים הראשונים של סמינריוני Problématiques שלו, כדי להראות כיצד עמדותיו מתחברות זו לזו. הספר מציג לראשונה בהרחבה את תיאוריית הפיתוי המוכלל, שלפלאנש הוסיף ללטש עד סוף ימיו. בראותו בנטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 סטייה מן הדרך, הוא מכליל את הפיתוי מאירוע מחולל פתולוגיה למצב המכונן של כל אדם. המבוגר מפנה לילד מסמנים חידתיים, הנגועים בלא-מודע של המבוגר עצמו, והילד נדרש לנסות לשלוט בהם ולתרגם אותם. ההדחקה הראשונית היא כישלון התרגום הזה, והשאריות שלא תורגמו יוצרות את הלא-מודע. על בסיס זה מרחיב לפלאנש את המודל התרגומי של פרויד להדחקה למודל תרגומי של ה־après-coup, של הטראומה והמיניות הילדית, ושל היווצרות הסובייקט האנושי כיצור המספר את עצמו ומעניק לעצמו תיאוריה.
- 1992
קובץ של עשרים ותשעה מאמרים שכתב לפלאנש בין 1967 ל־1992, שיצא בהוצאת Aubier ב־1992 תחת תת-הכותרת Travaux 1967–1992, הודפס מחדש בסדרת Quadrige של Presses universitaires de France ותורגם לאנגלית בידי לוק ת'רסטון בשם The Unfinished Copernican Revolution. מסת השם מ־1992 טוענת שתגליתו של פרויד הסיטה את מרכזו של הסובייקט האנושי אל האחר, כשם שקופרניק הסיט את הארץ מן המרכז, אך פרויד שב ונסוג אל הסברים הממוקדים בסובייקט, אנדוגניים ופילוגנטיים. אצל לפלאנש הלא-מודע אינו מולד ואינו ביטוי של איד יצרי: הוא זר בתוך הסובייקט, שנוצר מן השאריות שלא תורגמו ממסרי האחר. שאר המאמרים משרטטים את הדרך מקריאותיו בפרויד בסוף שנות הששים ועד תיאוריית הפיתוי המוכלל. הם עוסקים בהגנה ובאיסור, במקומה הראשיתי של המזוכיזם בדחף המיני, בעקרונות התפקוד הנפשי, באני ובעצמי, בפסיכוזה, בחרדה, במלני קליין, בעונש המוות ובגמול העונשי, בתרגום פרויד, בזמניות ובתרגום, בהעברה כתוצאה של עוררות מצד האנליטיקאי, ובמזוכיזם במסגרת תיאוריית הפיתוי המוכלל.
- 2012
יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–2012
הספד שכתב ניקולס ריי לז'אן לפלאנש ב־Radical Philosophy 174 (2012) משלב ביוגרפיה עם תיאור מחשבתו. הוא מתאר את חייו מהולדתו ב־1924 למשפחה שהחזיקה בשאטו פומאר שבבורגונדיה. הוא עוסק בליציאון אנרי הרביעי, שבו פגש את ז'אן-ברטראן פונטאליס; במחתרת; באקול נורמל סופרייר, שבה למד אצל אלקיה, בשלר, איפוליט ומרלו-פונטי; בשנה בהרוורד; באנליזה אצל לאקאן עד 1963; ובעבודת הדוקטור ברפואה על העלדרלין. ריי מתאר את הפיצול של 1963, את כהונתו של לפלאנש כנשיא האגודה הפסיכואנליטית של צרפת, את הקתדרה שלו בפריז VII מ־1970, את כתב העת Psychanalyse à l'Université, את הסמינריונים שראו אור בשם Problématiques, ואת עמידתו בראש המהדורה הצרפתית של כתבי פרויד המלאים מ־1988. בעניין המפעל, ריי מציג את ״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ (1967) כמילון היסטורי של מושגי פרויד, ואת ״חיים ומוות בפסיכואנליזה״ (1970) כראשיתו של מפעל שנועד ״להעביד את פרויד״. את תיאוריית הפיתוי המוכלל, שהוצגה לראשונה ב״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987), הוא מציג כהעברת הפיתוי ממקורה של פתולוגיה ליסוד של כל נפש, בלי שום קשר לטיפולים של זיכרונות משוחזרים. ריי קורא את מפעלו של לפלאנש כולו כאנליזה של פרויד לאורך חיים שלמים, בשירות התביעה הקופרניקאית של פרויד עצמו, ומסיים באנליזה כהתרת אריגה, כמעשה פנלופה, המאפשרת לקשרים חדשים להיווצר.
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- קטע מתוך אנליזה של היסטריה1905 מקור לקשר
- ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה1973 מקור לקשר
- יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–20122012 מקור לקשר
- המהפכה הקופרניקאית שלא הושלמה1992 מקור לקשר
- יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה1987 מקור לקשר
- אוצר המילים של הפסיכואנליזה1967 מקור לקשר
- הלא-מודע1915 מקור לקשר
- פשר החלומות1900 מקור לקשר