מאמר
הלא-מודע
Das Unbewußte
הארוך במאמריו המטפסיכולוגיים של פרויד משנת 1915, שהתפרסם תחילה בשני חלקים בכתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה רפואית. פרויד טוען שיש להניח קיומם של תהליכים נפשיים לא-מודעים, ומבחין בין שלושה מובנים של המונח לא-מודע: התיאורי, הדינמי והשיטתי, שהאחרון שבהם מתייחס למערכות הלא-מודע, הסמוך-למודע והמודע ולצנזורות שביניהן. הוא שואל אם יכולים להיות רגשות לא-מודעים, ומתאר את הטופוגרפיה והדינמיקה של ההדחקה במונחים של משיכת השקעות ושל השקעה נגדית. מערכת הלא-מודע אינה מכירה שלילה או ספק, נשלטת בידי התהליך הראשוני על השקעותיו הניידות, אינה כפופה לזמן, ומעמידה את המציאות הנפשית במקום המציאות החיצונית. הפרק האחרון נעזר בדיבורם של חולי סכיזופרניה כדי להבחין בין ייצוגי דבר לייצוגי מילה: הייצוג המודע כולל את שניהם, ואילו הלא-מודע כולל רק את ייצוג הדבר.
רעיונות מרכזיים
- יש להניח קיומם של תהליכים נפשיים לא-מודעים.
- למונח לא-מודע יש מובן תיאורי, מובן דינמי ומובן שיטתי.
- ההדחקה מתוארת מבחינה טופוגרפית ודינמית, באמצעות משיכת השקעות והשקעה נגדית.
- במערכת הלא-מודע אין שלילה או ספק, היא פועלת לפי התהליך הראשוני, אינה כפופה לזמן ומעמידה מציאות נפשית במקום המציאות החיצונית.
- הייצוג המודע מצרף ייצוג דבר וייצוג מילה; הייצוג הלא-מודע הוא ייצוג דבר בלבד.
מה הוא מראה
- 1900
זיגמונד פרויד הצגת המודל הטופוגרפי
"פשר החלומות" מציג את המנגנון הנפשי כסדרה של מערכות, לא-מודע, קדם-מודע ומודע, שהעירור עובר דרכן כמו דרך מכשיר אופטי מורכב; הרגרסיה בחלום היא תנועה לאחור דרכן. "הלא-מודע" (1915) מציג את המודל בצורתו המלאה ביותר, עם המערכות לא-מודע, קדם-מודע ומודע.
- 1915
זיגמונד פרויד פיתוח הדחקה
במאמר המטאפסיכולוגי "ההדחקה" פרויד מגדיר את מהות ההדחקה כהרחקת דבר מן התודעה ושמירתו במרחק, מבחין בין הדחקה ראשונית להדחקה במובנה המצומצם (הדחיקה שלאחר מעשה), ועוקב אחר גורלותיהם הנפרדים של הרעיון ושל מנת האפקט.
- 1915
זיגמונד פרויד פיתוח לא-מודע
"הלא-מודע" מצדיק את ההנחה בדבר תהליכים נפשיים לא-מודעים ומפרט את תכונותיה המיוחדות של המערכת הלא-מודעת: היעדר סתירה, התהליך הראשוני והשקעותיו הניידות, היעדר זמן, והעמדת המציאות הנפשית במקום המציאות החיצונית.
- 1900
תהליך משני ניצב כנגד תהליך ראשוני
שני התהליכים מוגדרים זה מול זה: בתהליך הראשוני האנרגיה חופשית ומבקשת פריקה מיידית בדרך הקצרה ביותר, באמצעות עיבוי והתקה; בתהליך השניוני היא קשורה, הפריקה נדחית, והמחשבה יכולה לבחון את הדרכים אל הסיפוק מול המציאות.