ספר
ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה
Les quatre concepts fondamentaux de la psychanalyse
הסמינר שנתן לאקאן ב-1964 באקול נורמל סופרייר, לאחר שהאגודה הפסיכואנליטית הבינלאומית התנתה את קבלתה של החברה הצרפתית לפסיכואנליזה בהוצאתו מרשימת האנליטיקאים המדריכים. הוא נערך בידי ז'אק-אלן מילר, ראה אור בהוצאת Seuil ב-1973 כספר XI של הסמינר (Le Séminaire), ובאנגלית בתרגומו של אלן שרידן. בפני קהל רחב ופחות מקצועי מבעבר ביקש לאקאן להכניס סדר וקוהרנטיות בארבעה מושגים שעליהם נשענת הפסיכואנליזה: הלא-מודע, החזרה, ההעברה והדחף. הוא פותח בדברים על 'נידויו', ועובר מן השאלה אם הפסיכואנליזה היא מדע אל השאלה איזה מדע יוכל להכיל אותה. הסמינר עוסק בלא-מודע ובחזרה, במבט כאובייקט a, בהעברה ובדחף, ובשדה האחר, שבו נדונים הניכור, האפניזיס והסובייקט המונח כיודע.
רעיונות מרכזיים
- הפסיכואנליזה נשענת על ארבעה מושגי יסוד, הלא-מודע, החזרה, ההעברה והדחף, והשאלה אינה רק אם היא מדע אלא איזה מדע יוכל להכיל אותה.
- הלא-מודע מראה את עצמו תחילה בחלום, בבדיחה ובפעולת הכשל, כמעידה או כסדק במה שנאמר, פער שבו משהו אחר מבקש להתממש; שכחת השם סיניורלי אצל פרויד נקראת מחדש כהיעלמות המסמן 'סיניור', האדון המוחלט.
- העיבוי מנוסח מחדש כפעולה מסמנית שתוצאתה מטפורה, והדבר חיוני כדי להראות היכן מופיע הלא-מודע.
- ההעברה ממוקמת בעמדתו של האנליטיקאי בתור 'הסובייקט המונח כיודע'.
- האפניזיס של ג'ונס הופך מאובדן האיווי להימוגות הסובייקט, הנעלם תחת המסמן המייצג אותו.
- המבט נדון כאובייקט a, בתוך הפיצול בין העין לבין המבט.
- השלכה ואינטרויקציה אינן פשוט היפוכה זו של זו: אחת שייכת לתחום שבו שולט הסימבולי, והאחרת לדימויי.
מה הוא מראה
- 1964
ז׳אק לאקאן עיבוד מחדש של העברה
ממקם את ההעברה בעמדתו של האנליטיקאי בתור "הסובייקט המונח כיודע" (סמינר XI, שניתן ב־1964 ופורסם ב־1973).
- 1957
ז׳אק לאקאן עיבוד מחדש של עיבוי
קורא את העיבוי כחפיפה של מסמנים שבה נמצא שדה פעולתה של המטפורה, ואת ההתקה כמטונימיה (״L’instance de la lettre dans l’inconscient״, 1957). בסמינר XI (1964) הוא חוזר ומציג את העיבוי כפעולה מסמנית שתוצאתה מטפורה, ומפנה אל אותו מאמר.
- 1964
ז׳אק לאקאן עיבוד מחדש של אפניזיס
לאקאן נטל את מילתו של ג'ונס אך הפך אותה מאובדן האיווי ל'הימוגות' הסובייקט, הנעלם תחת המסמן המייצג אותו.
- 1964
ז׳אק לאקאן עיבוד מחדש של פעולת כשל
בסמינר XI מצרף לאקאן את פעולת הכשל לחלום ולבדיחה כתצורות שבהן מראה הלא-מודע את עצמו תחילה, כמעידה, ככשל, כסדק במה שנאמר או נכתב: פער שבו משהו אחר, שנראה מכוון, מבקש להתממש. באותו מפגש הוא קורא מחדש את שכחת השם סיניורלי אצל פרויד כהיעלמות המסמן "סיניור", ה־Herr או האדון המוחלט, שאותו הוא קושר למוות.
הצגת כל ה־7 הצגת פחות
פעולת הכשל מוגדרת על פי מקורה בלא-מודע: פליטה או מעשה שנראים מקריים הם ביטוי מותר של מחשבות ודחפים שהתודעה אינה יודעת עליהם או אינה רוצה לדעת. אצל פרויד הפליטות, יחד עם החלומות, הן העדות היומיומית לקיומו של הלא-מודע אצל הבריא; לאקאן רואה בהן את המקום שבו פרויד חיפש את הלא-מודע.
- 1964
ז׳אק לאקאן ביקורת על השלכה
לאקאן מונה את ההשלכה, לצד הזדהות, אידיאליזציה ואינטרויקציה, בין המונחים שאנליטיקאים משתמשים בהם ברשלנות, כאילו משמעם מובן מאליו. הוא דוחה את התפיסה הרווחת שהשלכה ואינטרויקציה הן פשוט היפוכה זו של זו: כבר מזמן הצביע שאחת מהן שייכת לתחום שבו שולט הסימבולי והאחרת לדימויי, כך שלפחות בממד אחד הן אינן נפגשות. בסמינרים הקודמים שלו ההשלכה היא זו השייכת לדימויי.