מאמר
יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–2012
Forming new knots: Jean Laplanche, 1924–2012
הספד שכתב ניקולס ריי לז'אן לפלאנש ב־Radical Philosophy 174 (2012) משלב ביוגרפיה עם תיאור מחשבתו. הוא מתאר את חייו מהולדתו ב־1924 למשפחה שהחזיקה בשאטו פומאר שבבורגונדיה. הוא עוסק בליציאון אנרי הרביעי, שבו פגש את ז'אן-ברטראן פונטאליס; במחתרת; באקול נורמל סופרייר, שבה למד אצל אלקיה, בשלר, איפוליט ומרלו-פונטי; בשנה בהרוורד; באנליזה אצל לאקאן עד 1963; ובעבודת הדוקטור ברפואה על העלדרלין. ריי מתאר את הפיצול של 1963, את כהונתו של לפלאנש כנשיא האגודה הפסיכואנליטית של צרפת, את הקתדרה שלו בפריז VII מ־1970, את כתב העת Psychanalyse à l'Université, את הסמינריונים שראו אור בשם Problématiques, ואת עמידתו בראש המהדורה הצרפתית של כתבי פרויד המלאים מ־1988. בעניין המפעל, ריי מציג את ״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ (1967) כמילון היסטורי של מושגי פרויד, ואת ״חיים ומוות בפסיכואנליזה״ (1970) כראשיתו של מפעל שנועד ״להעביד את פרויד״. את תיאוריית הפיתוי המוכלל, שהוצגה לראשונה ב״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987), הוא מציג כהעברת הפיתוי ממקורה של פתולוגיה ליסוד של כל נפש, בלי שום קשר לטיפולים של זיכרונות משוחזרים. ריי קורא את מפעלו של לפלאנש כולו כאנליזה של פרויד לאורך חיים שלמים, בשירות התביעה הקופרניקאית של פרויד עצמו, ומסיים באנליזה כהתרת אריגה, כמעשה פנלופה, המאפשרת לקשרים חדשים להיווצר.
רעיונות מרכזיים
- דרכו של לפלאנש הובילה מן הפילוסופיה באקול נורמל סופרייר, דרך האנליזה אצל לאקאן ולימודי הרפואה, אל הפרידה מלאקאן ב־1963 ולהנהגת האגודה הפסיכואנליטית של צרפת.
- הוא הכניס את הפסיכואנליזה לאוניברסיטה, בפריז VII ובכתב העת Psychanalyse à l'Université, ומ־1988 עמד בראש מהדורה צרפתית מאוחדת של כתבי פרויד המלאים.
- ״אוצר המילים״ ו״חיים ומוות בפסיכואנליזה״ קוראים את פרויד קריאה היסטורית וכנגד עצמו, כדי להעביד את מושגיו.
- תיאוריית הפיתוי המוכלל מעבירה את הפיתוי ממקורה של פתולוגיה ליסוד של כל נפש, ואין לה דבר עם טיפולי זיכרונות משוחזרים.
- מפעלו של לפלאנש כולו הוא אנליזה של פרויד לאורך חיים שלמים, בשירות התביעה הקופרניקאית של פרויד עצמו; האנליזה היא התרת אריגה המאפשרת לקשרים חדשים להיווצר.
מה הוא מראה
ז׳אק לאקאן אנליזה של ז'אן לפלאנש
לפלאנש החל באנליזה אצל לאקאן לאחר ששב משנה בהרווארד (1946–1947), והמשיך בה עד 1963. לימים הוכרה כאנליזה הדידקטית שלו, ובעצת לאקאן למד רפואה כדי להיות אנליטיקאי.
- 1963
ז'אן לפלאנש קרע עם ז׳אק לאקאן
כאשר התפצלה ב־1963 החברה הצרפתית לפסיכואנליזה סביב תנאי האגודה הבינלאומית שלאקאן יוסר מתפקיד אנליטיקאי מדריך, צידד לפלאנש ברוב והיה ממייסדי האגודה הפסיכואנליטית של צרפת. כבר ב־1960 הציג חילוקי דעות מטא-פסיכולוגיים עם לאקאן, ונשאר מתנגד לפגישות הקצרות שלו.
- 1963
ז'אן-ברטראן פונטאליס קרע עם ז׳אק לאקאן
פונטאליס נפרד מלאקאן בפיצול של החברה הצרפתית לפסיכואנליזה ב־1963, יחד עם לפלאנש, אנזייה ווידלושר, והצטרף לאגודה הפסיכואנליטית של צרפת.
- 1967
ז'אן לפלאנש בשיתוף עם ז'אן-ברטראן פונטאליס
השניים, שלמדו יחד בליציאון אנרי הרביעי, חיברו יחד את המסה על הפנטזיה הראשיתית (1964), ובמשך שמונה שנות עבודה ביוזמת דניאל לגאש את ״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ (1967).
זיגמונד פרויד השפעה על ז'אן לפלאנש
מפעלו של לפלאנש הוא קריאה מתמשכת בפרויד: הוא פירש את כתבי פרויד כפי שפרויד פירש את מטופליו, כדי להשיב מושגים שפרויד דחק לשוליים או נטש, ומ־1988 עמד בראש התרגום הצרפתי של כתבי פרויד המלאים.
הצגת כל ה־11 הצגת פחות
- 1987
ז'אן לפלאנש הצגת תיאוריית הפיתוי המוכלל
״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987) מסכם את סמינריוני Problématiques ומציג לראשונה באופן שיטתי את תיאוריית הפיתוי המוכלל. היא נשארה לב כל כתיבתו המאוחרת של לפלאנש, שקובצה ב״המהפכה הקופרניקאית שלא הושלמה״ (1992) וב־״Sexual״ (2007).
- 1987
ז'אן לפלאנש הצגת מסר חידתי
ב״יסודות חדשים״ מדבר לפלאנש על המסמנים החידתיים של המבוגר, הנגועים בלא-מודע שלו, כעל מה שהילד נדרש לנסות לשלוט בו ולתרגם אותו; במסות מאוחרות הוא מעדיף לדבר על מסרים חידתיים.
- 1987
ז'אן לפלאנש עיבוד מחדש של תיאוריית הפיתוי
לפלאנש ראה בנטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 סטייה מן הדרך. הוא שב אל התיאוריה אך ניתק אותה מן הפגיעה בפועל ומן הפתולוגיה, כך שהפיתוי באמצעות מסרי המבוגר נעשה למקורה הרגיל של כל נפש.
- 1987
תיאוריית הפיתוי המוכלל נגזר מתוך תיאוריית הפיתוי
התיאוריה המוכללת צומחת מתוך תיאוריית הפיתוי של פרויד משנות ה־90 של המאה ה־19. הגרסה של פרויד הסבירה פתולוגיה מסוימת בטראומה מינית ממשית; הגרסה של לפלאנש הופכת את מסרי המבוגר, הנגועים בלא-מודע שלו, לתנאי כללי של התפתחות הילד.
- 1896
זיגמונד פרויד הצגת תיאוריית הפיתוי
פרויד הציג את תיאוריית הפיתוי במאמריו מ־1896 על האטיולוגיה של ההיסטריה ועל נוירו-פסיכוזות של הגנה, ובספטמבר 1897 כתב לפליס שאינו מאמין בה עוד.
- 1992
ז'אן לפלאנש עיבוד מחדש של לא-מודע
אצל לפלאנש הלא-מודע אינו מולד ואינו ביטוי של איד יצרי. הוא נוצר מן השאריות שלא תורגמו ממסרי האחר המבוגר, זר בתוך הסובייקט. לתגלית של פרויד הוא קורא מהפכה קופרניקאית שלא הושלמה: פרויד הסיט את מרכזו של הסובייקט אל האחר, אך שב ונסוג אל הסברים אנדוגניים ופילוגנטיים.