ספר
תאוריית יחסי אובייקט ופסיכואנליזה קלינית
Object Relations Theory and Clinical Psychoanalysis
ספרו השני של קרנברג מציג את השתית התאורטית שעליה נשענת עבודתו הקלינית עם מטופלים גבוליים. הוא מכנס מאמרים מן השנים 1966 עד 1975 ומוסיף עליהם חומר חדש, ומנסח במושגי פסיכולוגיית האגו גרסה משלו לתאוריית יחסי האובייקט הפסיכואנליטית. נקודת המוצא קלינית: מטופלים גבוליים עוברים בין מצבי נפש סותרים, שכל אחד מהם מודע לחלוטין ומנותק מן האחר, ולא ההדחקה, לא הבידוד ולא ההכחשה מסבירים זאת. קרנברג רואה בכך פיצול, ובונה מודל של הנפש שיחידות היסוד שלו הן יחסי אובייקט מופנמים: ייצוג עצמי וייצוג אובייקט הקשורים זה לזה באמצעות רגש. דרך אינטרויקציה, הזדהות וזהות אגו הופכות יחידות אלה לאבני הבניין של האגו, הסופר-אגו והאיד. החלק התאורטי עוקב אחר התפתחותן של יחידות אלה: משלב ראשוני בלתי מובחן, דרך שלב שבו דימויי העצמי והאובייקט עדיין ממוזגים, אל הבחנתם זה מזה, ומשם אל איחוד הדימויים הטובים והרעים לכלל ייצוגים שלמים של העצמי ושל האחר, עד לגיבוש האגו והסופר-אגו. פסיכוזה, פתולוגיה גבולית ונוירוזה ממוקמות בנקודות עוקבות לאורך רצף זה. פרק על דחפים, רגשות ויחסי אובייקט טוען שהרגשות (האפקטים) הם אבני הבניין הראשוניות של המוטיבציה, ושהליבידו והתוקפנות מתארגנות מהן במהלך ההתפתחות. פרק היסטורי ממקם את המודל בין תאוריות יחסי האובייקט של קליין, פרברן, ג'ייקובסון, מאלר ואחרים. החלק השני מיישם את המודל. קרנברג מציע מיון של פתולוגיות האופי בשלושה מישורים – גבוה, ביניים ונמוך – לפי מידת האינטגרציה של הסופר-אגו, לפי השאלה אם ההגנות נשענות על הדחקה או על פיצול, ולפי איכות יחסי האובייקט והזהות. המצבים הגבוליים נמצאים במישור הנמוך. הוא מעדכן את גישתו להעברה ולהעברה הנגדית בטיפול במטופלים גבוליים. בשני פרקים על אהבה הוא רואה ביכולת להתאהב ולהישאר מאוהב הישג התפתחותי המחבר משיכה מינית עם רוך ועם יחס אל אדם שלם וממשי, ומראה כיצד פתולוגיה נרקיסיסטית וגבולית מגבילה אותה, גם בגיל ההתבגרות ובאמצע החיים. פרק אחרון מרחיב את התאוריה אל קבוצות קטנות ואל ניהול בית החולים, ומשרטט בית חולים פסיכיאטרי שבו הטיפול, תהליכי הקבוצה וניהול תפקודי יוצרים יחד קהילה טיפולית.
רעיונות מרכזיים
- יחידות היסוד של הנפש הן יחסי אובייקט מופנמים – ייצוג עצמי וייצוג אובייקט הקשורים ברגש – ומהן נבנים האגו, הסופר-אגו והאיד.
- אינטרויקציה, הזדהות וזהות אגו הן רמות עולות והולכות של הפנמת יחסי אובייקט.
- פיצול – הפרדה פעילה בין מצבי אגו סותרים שכל אחד מהם מודע לחלוטין – הוא ההגנה המרכזית של ההתפתחות המוקדמת ושל המטופלים הגבוליים; עם התגבשות האגו תופסת ההדחקה את מקומו.
- יחסי האובייקט המופנמים מתפתחים בשלבים: ראשית בלתי מובחנת, דימויי עצמי-אובייקט ממוזגים, הבחנתם זה מזה, איחוד הדימויים הטובים והרעים לכלל ייצוגים שלמים, ולבסוף גיבוש האגו והסופר-אגו.
- פסיכוזה, פתולוגיה גבולית ונוירוזה מתאימות לנקודות עוקבות על רצף התפתחותי זה: כישלון בהבחנה בין עצמי לאובייקט, כישלון באיחוד הדימויים הטובים והרעים, וקונפליקט בתוך מבנה מאוחד.
- הרגשות (האפקטים) הם אבני הבניין הראשוניות של המוטיבציה; הליבידו והתוקפנות כדחפים מתארגנים מהם במהלך ההתפתחות.
- המודל משלב בין תאוריות יחסי האובייקט הבריטיות, כמו אלה של קליין ופרברן, לבין פסיכולוגיית האגו האמריקנית של ג'ייקובסון ומאלר.
- את פתולוגיות האופי אפשר למיין למישור גבוה, ביניים ונמוך לפי מידת האינטגרציה של הסופר-אגו, לפי השאלה אם ההגנות נשענות על הדחקה או על פיצול, ולפי איכות יחסי האובייקט והזהות; המצבים הגבוליים נמצאים במישור הנמוך.
- בטיפול במטופלים גבוליים, יחסי האובייקט הפרימיטיביים המתעוררים בהעברה ומשתקפים בהעברה הנגדית הם החומר שיש לזהות ולפרש.
- היכולת להתאהב ולהישאר מאוהב היא הישג התפתחותי המשלב משיכה מינית עם רוך ועם יחס אל אדם שלם וממשי; פתולוגיה נרקיסיסטית וגבולית מגבילה אותה בדרכים אופייניות.
- אפשר להרחיב את תאוריית יחסי האובייקט אל קבוצות קטנות וארגונים: בית חולים פסיכיאטרי שבו משתלבים הטיפול, תהליכי הקבוצה וניהול תפקודי יכול לפעול כקהילה טיפולית.
מה הוא מראה
- 1976
אוטו קרנברג פיתוח תאוריית יחסי אובייקט
קרנברג בנה תאוריית יחסי אובייקט בתוך פסיכולוגיית האגו, שבה יחידות של דימוי עצמי, דימוי אובייקט והרגש המקשר ביניהם הן אבני הבניין של המבנה הנפשי, ושילב בה את המודל הקלייניאני, את מודל הקבוצה האמצעית הבריטית ואת מודל פסיכולוגיית האגו.
מרגרט מאהלר השפעה על אוטו קרנברג
בקרן מנינגר בנה קרנברג על תיאור הנפרדות-האינדיבידואציה של מאהלר, והשתמש בשלביו כדי למקם במודל ההתפתחותי שלו את נקודות הקיבעון של הפתולוגיה הגבולית והנרקיסיסטית.
אדית ג'ייקובסון השפעה על אוטו קרנברג
קרנברג נטל מג'ייקובסון את הרעיון שדימויי עצמי ודימויי אובייקט, הממוזגים תחילה ונבדלים זה מזה בהמשך, נקבעים ביחסים המוקדמים ומהווים את הבסיס לאגו ולסופר-אגו; רעיון זה היה ללב תאוריית יחסי האובייקט שלו.
מלאני קליין השפעה על אוטו קרנברג
קרנברג נשען על תיאורה של קליין את ההגנות הפרימיטיביות – פיצול, הזדהות השלכתית, אידיאליזציה ודה-ולואציה – בבניית תמונת הארגון הגבולי, אך הציב אותו במסגרת התפתחותית של פסיכולוגיית האגו, שלדעתו חסרה בתאוריה של קליין עצמה.
רונלד פיירברן השפעה על אוטו קרנברג
קרנברג נשען על תפיסתו של פיירברן, שלפיה הנפש עשויה מיחסים מופנמים המפוצלים ליחידות נפרדות של אגו ואובייקט, בתיאורו את האופן שבו יחסי אובייקט פרימיטיביים נבנים לתוך המבנה הנפשי.
הצגת כל ה־7 הצגת פחות
- 1976
היינץ הרטמן השפעה על אוטו קרנברג
ספרו של קרנברג "Object Relations Theory and Clinical Psychoanalysis" (1976) מחבר את תאוריית יחסי האובייקט לפסיכולוגיית האגו, ומשתמש בייצוגי העצמי והאובייקט שמקורם בהבחנה של הרטמן מ-1950 ובפיתוחה בידי אדית ג'ייקובסון.
- 1976
אוטו קרנברג פיתוח ייצוג העצמי
קרנברג ראה ביחידות של ייצוג עצמי, ייצוג אובייקט והרגש המקשר ביניהם את אבני הבניין של המבנה הנפשי, ב-"Object Relations Theory and Clinical Psychoanalysis" (1976).