מושג
פיזור זהות
היעדר תחושה מגובשת ויציבה של העצמי ושל האנשים המשמעותיים בחייו של אדם. אריק אריקסון השתמש במונח לתיאור כישלון בגיבוש הזהות במשבר גיל ההתבגרות; אוטו קרנברג הפך אותו לסימן מבני מתמשך של ארגון אישיות גבולי, שבו דימויים סותרים של העצמי ושל האחרים נשארים מפוצלים במקום להתלכד לכלל שלם.
התפתחות
1967
עובד מחדש בידי אוטו קרנברג
קרנברג נטל את מושג פיזור הזהות של אריקסון, שאריקסון קשר למשבר הזהות של גיל ההתבגרות, והפך אותו למאפיין מבני מגדיר של הארגון הגבולי, תוך הרחבתו מתפיסת העצמי אל תפיסת האחרים המשמעותיים.
מתוך ארגון אישיות גבולי (1967)
ללא תאריך
הוצג בידי אריק אריקסון
אריקסון תיאר את דיפוזיית הזהות ככישלון של גיבוש הזהות בסוף גיל הנעורים, בעיקר במאמר "בעיית זהות האני" (1956) שנדפס שוב בקובץ זהות ומעגל החיים; מאוחר יותר העדיף את המונח בלבול זהות.
מתוך זהות ומעגל החיים: מאמרים נבחרים (1959);זהות, נעורים ומשבר (1968)
קשרים
- 1967 עובד מחדש בידי אוטו קרנברג
קרנברג נטל את מושג פיזור הזהות של אריקסון, שאריקסון קשר למשבר הזהות של גיל ההתבגרות, והפך אותו למאפיין מבני מגדיר של הארגון הגבולי, תוך הרחבתו מתפיסת העצמי אל תפיסת האחרים המשמעותיים.
- הוליד את ארגון אישיות גבולי
קרנברג בנה את מושג ארגון האישיות הגבולי על פיזור הזהות של אריקסון, שאותו הציב כראשון משלושת מאפייניו המבניים המגדירים.
- הוצג בידי אריק אריקסון
אריקסון תיאר את דיפוזיית הזהות ככישלון של גיבוש הזהות בסוף גיל הנעורים, בעיקר במאמר "בעיית זהות האני" (1956) שנדפס שוב בקובץ זהות ומעגל החיים; מאוחר יותר העדיף את המונח בלבול זהות.
- ניצב כנגד זהות האני
בתכנית של אריקסון דיפוזיית הזהות היא הקוטב השלילי של משבר גיל הנעורים, שתוצאתו החיובית היא זהות האני.
חיבורים
- 1950
ספרו הראשון של אריקסון מחבר בין פסיכואנליזה קלינית, אנתרופולוגיה תרבותית והיסטוריה, וטוען שאין להבין את התפתחות הילד במנותק מן החברה שבה הוא גדל: כל תרבות פוגשת את שלבי הגוף ואת שלבי האני בדרכי חינוך משלה, ובאמצעותן מעצבת את סוג המבוגר שהיא זקוקה לו. החלק הראשון מציג את השיטה באמצעות תיאורי מקרה, שבהם הסימפטום נקרא בעת ובעונה אחת כאירוע גופני, כאירוע של האני וכאירוע חברתי, ומנסח מחדש את תורת המיניות הילדית של פרויד כמערכת של אזורים ואופנים: לכל אזור בגוף אופן פעולה אופייני – הכנסה פנימה, החזקה, שחרור, חדירה, הכלה – ההופך לדפוס של חיים חברתיים. החלק השני נשען על עבודת השדה של אריקסון בקרב שבט הסיו בדקוטה הדרומית ושבט היורוק בצפון קליפורניה. הוא מראה כיצד דרכי גידול הילדים של עם צייד ביזונים ושל עם דייג סלמון תואמות את כלכלתם ואת תמונת עולמם, וכיצד הסיו, שנותקו מאורח חייהם ההיסטורי, נותרו בלי זהות שאפשר לחיות על פיה. החלק השלישי עוסק בצמיחת האני: כישלון מוקדם של האני אצל ילדה סכיזופרנית, המשחק של הילד כדרך להשתלט על החוויה, והפרק "שמונה גילי האדם", המרחיב את השלבים הליבידינליים לרצף של משברים פסיכו-סוציאליים לאורך מעגל החיים כולו, מאמון בסיסי מול חוסר אמון בינקות ועד שלמות האני מול ייאוש בזקנה. החלק האחרון, "הנעורים והתפתחות הזהות", מוליך את מושג הזהות אל ההיסטוריה: הקטבים של הזהות האמריקנית, דימויי הילדות של היטלר, הנקראים כפנייה אל מרד הנעורים של הצעירים הגרמנים, והסרט הסובייטי על נעוריו של מקסים גורקי, הנקרא כתעודה של זהות מהפכנית רוסית מתהווה. הספר, שיצא במהדורה מתוקנת ומורחבת ב־1963, הביא לקהל רחב את השלבים הפסיכו-סוציאליים ואת מושג משבר הזהות.
- 1959
זהות ומעגל החיים: מאמרים נבחרים
המונוגרפיה הראשונה בסדרה Psychological Issues, המקבצת שלושה ממאמריו של אריקסון עם מבוא היסטורי מאת דייוויד רפפורט. המאמרים הם "התפתחות האגו ושינוי היסטורי" (1946), שבו השתמש אריקסון לראשונה במונח זהות האני; "צמיחה ומשברים של האישיות הבריאה"; ו"בעיית זהות האני" (1956), הדיון המוקדם המלא ביותר שלו בזהות האני, בפיזור זהות ככישלון של גיבוש הזהות בסוף גיל ההתבגרות, ובמורטוריום הפסיכו-חברתי. המבוא של רפפורט ממקם את התיאוריה הפסיכו-חברתית של אריקסון בתוך פסיכולוגיית האגו הפסיכואנליטית שייסד היינץ הרטמן, וקושר אותה לעיסוקו של הרטמן בהסתגלות.
- 1967
מאמרו של אוטו קרנברג הוא הניסוח המכונן של המושג "ארגון אישיות גבולי". נגד התפיסה המקובלת, שראתה במטופלים ה"גבוליים" מי שנעים במצב ביניים רעוע בין נוירוזה לפסיכוזה, קרנברג טוען שמדובר במבנה אישיות פתולוגי מובחן, השומר על יציבותו לאורך זמן. את המבנה הזה הוא מתאר בשלושה מישורים. ברובד התיאורי הוא מונה תסמינים שצריכים לעורר חשד: חרדה כרונית ומפושטת, נוירוזה רבת-תסמינים, נטיות מיניות פרוורטיות-פולימורפיות, אישיות "טרום-פסיכוטית" (פרנואידית, סכיזואידית, היפומאנית), נוירוזות דחף והתמכרויות, והפרעות אופי מ"רמה נמוכה", ובהן האישיות האינפנטילית, הנרקיסיסטית, האנטי-סוציאלית ואישיות ה"כאילו". עם זאת, לדבריו אין תסמין שמכריע את האבחנה לבדו. ההכרעה נעשית ברובד המבני, על פי ארבעה סימנים: חולשת אגו לא ספציפית; גלישה לחשיבה של תהליך ראשוני, הניכרת בעיקר במבחנים השלכתיים בלתי מובנים; מערך של מנגנוני הגנה פרימיטיביים שהפיצול עומד במרכזו; ופתולוגיה של יחסי האובייקט המופנמים, שבה ייצוגי העצמי והאובייקט ה"טובים" וה"רעים" אינם מתלכדים לשלם אחד. בחינת המציאות, לעומת זאת, נשמרת ברובה. ברובד הגנטי-דינמי מקור הארגון הוא עודף של תוקפנות פרה-גניטלית, אוראלית בעיקרה, שיכולה להיות מולדת או תוצאה של תסכול מוקדם, והיא דוחפת להתפתחות אדיפלית מוקדמת ומעוותת. המאמר מצרף את רעיונותיה של מלאני קליין על פיצול והזדהות השלכתית לפסיכולוגיית האגו של אדית ג'ייקובסון ולתורת ייצוגי העצמי והאובייקט שלה. בכך הניח את היסוד לגישה המבנית של קרנברג לפתולוגיה הגבולית והנרקיסיסטית, ולעבודתו המאוחרת על הטיפול בה.
- 1968
הניסוח המלא ביותר של אריקסון לתורת הזהות שלו. הספר מתחקה אחר גיבוש הזהות לאורך מעגל החיים, מתאר את משבר הזהות של גיל ההתבגרות ואת צורותיו הפתולוגיות, ומפתח את מושג המורטוריום הפסיכו-חברתי, דחיית התחייבויות הבגרות שהחברה מעניקה לצעירים. בפתח הדבר מזכיר אריקסון שהמונח משבר זהות שימש לראשונה במלחמת העולם השנייה לתיאור חיילים משוחררים במרפאת השיקום לוותיקים של בית החולים הר ציון בסן פרנסיסקו, שאיבדו את תחושת האחידות והרציפות של עצמם. הפרקים המאוחרים מביאים את מושג הזהות אל שאלות שנות ה־60: גזע, מגדר ותנועות הנוער של העשור.
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- ארגון אישיות גבולי1967מקור לקשר
- זהות ומעגל החיים: מאמרים נבחרים1959מקור לקשר
- זהות, נעורים ומשבר1968מקור לקשר
- ילדות וחברה1950מקור לקשר