מאמר
ארגון אישיות גבולי
Borderline Personality Organization
מאמרו של אוטו קרנברג הוא הניסוח המכונן של המושג "ארגון אישיות גבולי". נגד התפיסה המקובלת, שראתה במטופלים ה"גבוליים" מי שנעים במצב ביניים רעוע בין נוירוזה לפסיכוזה, קרנברג טוען שמדובר במבנה אישיות פתולוגי מובחן, השומר על יציבותו לאורך זמן. את המבנה הזה הוא מתאר בשלושה מישורים. ברובד התיאורי הוא מונה תסמינים שצריכים לעורר חשד: חרדה כרונית ומפושטת, נוירוזה רבת-תסמינים, נטיות מיניות פרוורטיות-פולימורפיות, אישיות "טרום-פסיכוטית" (פרנואידית, סכיזואידית, היפומאנית), נוירוזות דחף והתמכרויות, והפרעות אופי מ"רמה נמוכה", ובהן האישיות האינפנטילית, הנרקיסיסטית, האנטי-סוציאלית ואישיות ה"כאילו". עם זאת, לדבריו אין תסמין שמכריע את האבחנה לבדו. ההכרעה נעשית ברובד המבני, על פי ארבעה סימנים: חולשת אגו לא ספציפית; גלישה לחשיבה של תהליך ראשוני, הניכרת בעיקר במבחנים השלכתיים בלתי מובנים; מערך של מנגנוני הגנה פרימיטיביים שהפיצול עומד במרכזו; ופתולוגיה של יחסי האובייקט המופנמים, שבה ייצוגי העצמי והאובייקט ה"טובים" וה"רעים" אינם מתלכדים לשלם אחד. בחינת המציאות, לעומת זאת, נשמרת ברובה. ברובד הגנטי-דינמי מקור הארגון הוא עודף של תוקפנות פרה-גניטלית, אוראלית בעיקרה, שיכולה להיות מולדת או תוצאה של תסכול מוקדם, והיא דוחפת להתפתחות אדיפלית מוקדמת ומעוותת. המאמר מצרף את רעיונותיה של מלאני קליין על פיצול והזדהות השלכתית לפסיכולוגיית האגו של אדית ג'ייקובסון ולתורת ייצוגי העצמי והאובייקט שלה. בכך הניח את היסוד לגישה המבנית של קרנברג לפתולוגיה הגבולית והנרקיסיסטית, ולעבודתו המאוחרת על הטיפול בה.
רעיונות מרכזיים
- ארגון האישיות הגבולי הוא מבנה פתולוגי ייחודי, יציב ומתמשך, ולא מצב מעבר הנע הלוך ושוב בין נוירוזה לפסיכוזה.
- תסמינים מסוימים הם רק סימנים מקדימים לאבחנה: חרדה כרונית צפה, נוירוזה רבת-תסמינים, מיניות פרוורטית-פולימורפית, אישיות טרום-פסיכוטית, נוירוזות דחף והתמכרויות, והפרעות אופי מרמה נמוכה, כמו האישיות האינפנטילית, הנרקיסיסטית, האנטי-סוציאלית ואישיות ה"כאילו".
- האבחנה נשענת על ניתוח מבני של האגו, של מנגנוני ההגנה שלו ושל יחסי האובייקט המופנמים, ולא על התמונה הסימפטומטית.
- חולשת אגו לא ספציפית ניכרת בסבילות נמוכה לחרדה, בשליטה לקויה בדחפים ובערוצי סובלימציה שלא התפתחו כראוי.
- אצל מטופלים אלה יש גלישה לחשיבה של תהליך ראשוני, הניכרת בעיקר במבחנים השלכתיים בלתי מובנים, בעוד החשיבה הפורמלית במצבים מובנים נותרת תקינה.
- הפיצול הוא ההגנה המרכזית: מצבי אגו והפנמות סותרים מוחזקים בנפרד באופן פעיל, כדי שהתוקפנות לא תזהם את הדימויים הטובים. בכך הוא שונה מן ההדחקה, השלטת בארגון הנוירוטי, והוא מזין את חולשת האגו במעגל קסמים.
- לצד הפיצול פועלות הגנות פרימיטיביות קרובות: אידיאליזציה פרימיטיבית, צורות מוקדמות של השלכה (ובראשן הזדהות השלכתית), הכחשה, וכל-יכולות לצד פיחות ערך (דה-ואלואציה).
- דימויי העצמי והאובייקט הטעונים בליבידו ובתוקפנות אינם מתלכדים. התוצאה היא היעדר תפיסת עצמי מגובשת והיעדר תפיסה מציאותית ושלמה של האחרים, וקרנברג קושר זאת לדיפוזיית זהות ולסופר-אגו שלא התגבש.
- בניגוד לפסיכוזה, בחינת המציאות נשמרת, אף שתחת לחץ קשה או בהשפעת אלכוהול וסמים עלולות להופיע אפיזודות פסיכוטיות חולפות.
- מקור הארגון בתוקפנות פרה-גניטלית מופרזת, אוראלית בעיקרה, בין שהיא מולדת ובין שנבעה מתסכול מוקדם וחמור. תוקפנות זו מעוותת את דימויי ההורים ומאיצה התפתחות אדיפלית בטרם עת, שבה מטרות פרה-גניטליות וגניטליות מתעבות זו בזו בלחץ התוקפנות.
מה הוא מראה
- 1967
אוטו קרנברג הצגת ארגון אישיות גבולי
קרנברג הציג את ארגון האישיות הגבולי במאמרו מ-1967 כמבנה יציב שבין נוירוזה לפסיכוזה, המוגדר על ידי פיזור זהות, הגנות פרימיטיביות ובוחן מציאות שנשמר, והרחיב אותו בספרו מצבים גבוליים ונרקיסיזם פתולוגי (1975).
- 1967
אוטו קרנברג עיבוד מחדש של פיזור זהות
קרנברג נטל את מושג פיזור הזהות של אריקסון, שאריקסון קשר למשבר הזהות של גיל ההתבגרות, והפך אותו למאפיין מבני מגדיר של הארגון הגבולי, תוך הרחבתו מתפיסת העצמי אל תפיסת האחרים המשמעותיים.
- 1967
אוטו קרנברג פיתוח פיצול
קרנברג הציב את הפיצול, ההפרדה הפעילה בין דימויים טובים לחלוטין ורעים לחלוטין של העצמי ושל האחרים, כהגנה המרכזית של הארגון הגבולי, וקשר אותו לכישלון בשילוב יחסי האובייקט המוקדמים.
ארגון אישיות גבולי נגזר מתוך פיזור זהות
קרנברג בנה את מושג ארגון האישיות הגבולי על פיזור הזהות של אריקסון, שאותו הציב כראשון משלושת מאפייניו המבניים המגדירים.
אריק אריקסון השפעה על אוטו קרנברג
קרנברג אימץ את מושג דיפוזיית הזהות של אריקסון לתיאור ארגון האישיות הגבולי (1967), שבו היא הפכה לאחד הקריטריונים המבניים של האבחנה.