מושג
תיאוריית הפיתוי המוכלל
ניסוחה מחדש של תיאוריית הפיתוי של פרויד בידי לפלאנש, כהסבר לאופן שבו נוצרת כל נפש אנושית, ולא רק הנפש הנוירוטית. בטיפול היומיומי בתינוק מעביר אליו המבוגר מסרים הנגועים במיניות הלא-מודעת של המבוגר עצמו. התינוק מנסה לתרגם אותם, ומה שמתנגד לתרגום מודחק והופך ללא-מודע ולמקור הדחף. כך עובר הפיתוי ממקרה פתולוגי למצב המכונן של האדם, והאחר קודם לסובייקט בהיווצרותו.
התפתחות
1987
הוצג בידי ז'אן לפלאנש
״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987) מסכם את סמינריוני Problématiques ומציג לראשונה באופן שיטתי את תיאוריית הפיתוי המוכלל. היא נשארה לב כל כתיבתו המאוחרת של לפלאנש, שקובצה ב״המהפכה הקופרניקאית שלא הושלמה״ (1992) וב־״Sexual״ (2007).
מתוך יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–2012 (2012);יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה (1987)
קשרים
- 1987 הוצג בידי ז'אן לפלאנש
״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987) מסכם את סמינריוני Problématiques ומציג לראשונה באופן שיטתי את תיאוריית הפיתוי המוכלל. היא נשארה לב כל כתיבתו המאוחרת של לפלאנש, שקובצה ב״המהפכה הקופרניקאית שלא הושלמה״ (1992) וב־״Sexual״ (2007).
- 1987 נגזר מתוך תיאוריית הפיתוי
התיאוריה המוכללת צומחת מתוך תיאוריית הפיתוי של פרויד משנות ה־90 של המאה ה־19. הגרסה של פרויד הסבירה פתולוגיה מסוימת בטראומה מינית ממשית; הגרסה של לפלאנש הופכת את מסרי המבוגר, הנגועים בלא-מודע שלו, לתנאי כללי של התפתחות הילד.
חיבורים
- 1987
יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה
יצא בהוצאת Presses universitaires de France ב־1987, ותורגם לאנגלית בידי דוויד מייסי (Blackwell, 1989) ובידי ג'ונתן האוס (The Unconscious in Translation, 2016). לפלאנש מכנס מחקר שראשיתו ב״חיים ומוות בפסיכואנליזה״, בעבודתו המוקדמת עם ז'אן-ברטראן פונטאליס ועם סרז' לקלר ובחמשת הכרכים הראשונים של סמינריוני Problématiques שלו, כדי להראות כיצד עמדותיו מתחברות זו לזו. הספר מציג לראשונה בהרחבה את תיאוריית הפיתוי המוכלל, שלפלאנש הוסיף ללטש עד סוף ימיו. בראותו בנטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 סטייה מן הדרך, הוא מכליל את הפיתוי מאירוע מחולל פתולוגיה למצב המכונן של כל אדם. המבוגר מפנה לילד מסמנים חידתיים, הנגועים בלא-מודע של המבוגר עצמו, והילד נדרש לנסות לשלוט בהם ולתרגם אותם. ההדחקה הראשונית היא כישלון התרגום הזה, והשאריות שלא תורגמו יוצרות את הלא-מודע. על בסיס זה מרחיב לפלאנש את המודל התרגומי של פרויד להדחקה למודל תרגומי של ה־après-coup, של הטראומה והמיניות הילדית, ושל היווצרות הסובייקט האנושי כיצור המספר את עצמו ומעניק לעצמו תיאוריה.
- 2012
יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–2012
הספד שכתב ניקולס ריי לז'אן לפלאנש ב־Radical Philosophy 174 (2012) משלב ביוגרפיה עם תיאור מחשבתו. הוא מתאר את חייו מהולדתו ב־1924 למשפחה שהחזיקה בשאטו פומאר שבבורגונדיה. הוא עוסק בליציאון אנרי הרביעי, שבו פגש את ז'אן-ברטראן פונטאליס; במחתרת; באקול נורמל סופרייר, שבה למד אצל אלקיה, בשלר, איפוליט ומרלו-פונטי; בשנה בהרוורד; באנליזה אצל לאקאן עד 1963; ובעבודת הדוקטור ברפואה על העלדרלין. ריי מתאר את הפיצול של 1963, את כהונתו של לפלאנש כנשיא האגודה הפסיכואנליטית של צרפת, את הקתדרה שלו בפריז VII מ־1970, את כתב העת Psychanalyse à l'Université, את הסמינריונים שראו אור בשם Problématiques, ואת עמידתו בראש המהדורה הצרפתית של כתבי פרויד המלאים מ־1988. בעניין המפעל, ריי מציג את ״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ (1967) כמילון היסטורי של מושגי פרויד, ואת ״חיים ומוות בפסיכואנליזה״ (1970) כראשיתו של מפעל שנועד ״להעביד את פרויד״. את תיאוריית הפיתוי המוכלל, שהוצגה לראשונה ב״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987), הוא מציג כהעברת הפיתוי ממקורה של פתולוגיה ליסוד של כל נפש, בלי שום קשר לטיפולים של זיכרונות משוחזרים. ריי קורא את מפעלו של לפלאנש כולו כאנליזה של פרויד לאורך חיים שלמים, בשירות התביעה הקופרניקאית של פרויד עצמו, ומסיים באנליזה כהתרת אריגה, כמעשה פנלופה, המאפשרת לקשרים חדשים להיווצר.
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–20122012מקור לקשר
- יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה1987מקור לקשר