מושג
תיאוריית הפיתוי
השערתו של פרויד באמצע שנות ה־90 של המאה ה־19, שלפיה ההיסטריה והנוירוזה הכפייתית נובעות מחוויות מיניות שמבוגר כפה על הילד, ושהן נעשות פתוגניות רק כאשר אירוע מאוחר מעורר מחדש את זיכרונן לאחר ההתבגרות המינית. פרויד נטש אותה ב־1897 ופנה אל תפקידן של הפנטזיה הילדית ושל מיניותו של הילד עצמו. לפלאנש שב לימים אל התיאוריה הנטושה והכליל אותה.
התפתחות
1896
זיגמונד פרויד הוצג בידי
פרויד הציג את תיאוריית הפיתוי במאמריו מ־1896 על האטיולוגיה של ההיסטריה ועל נוירו-פסיכוזות של הגנה, ובספטמבר 1897 כתב לפליס שאינו מאמין בה עוד.
1987
ז'אן לפלאנש עובד מחדש בידי
לפלאנש ראה בנטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 סטייה מן הדרך. הוא שב אל התיאוריה אך ניתק אותה מן הפגיעה בפועל ומן הפתולוגיה, כך שהפיתוי באמצעות מסרי המבוגר נעשה למקורה הרגיל של כל נפש.
קשרים
- 1896 הוצג בידי זיגמונד פרויד
פרויד הציג את תיאוריית הפיתוי במאמריו מ־1896 על האטיולוגיה של ההיסטריה ועל נוירו-פסיכוזות של הגנה, ובספטמבר 1897 כתב לפליס שאינו מאמין בה עוד.
- 1987 עובד מחדש בידי ז'אן לפלאנש
לפלאנש ראה בנטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 סטייה מן הדרך. הוא שב אל התיאוריה אך ניתק אותה מן הפגיעה בפועל ומן הפתולוגיה, כך שהפיתוי באמצעות מסרי המבוגר נעשה למקורה הרגיל של כל נפש.
- 1987 הוליד את תיאוריית הפיתוי המוכלל
התיאוריה המוכללת צומחת מתוך תיאוריית הפיתוי של פרויד משנות ה־90 של המאה ה־19. הגרסה של פרויד הסבירה פתולוגיה מסוימת בטראומה מינית ממשית; הגרסה של לפלאנש הופכת את מסרי המבוגר, הנגועים בלא-מודע שלו, לתנאי כללי של התפתחות הילד.
חיבורים
- 1987
יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה
יצא בהוצאת Presses universitaires de France ב־1987, ותורגם לאנגלית בידי דוויד מייסי (Blackwell, 1989) ובידי ג'ונתן האוס (The Unconscious in Translation, 2016). לפלאנש מכנס מחקר שראשיתו ב״חיים ומוות בפסיכואנליזה״, בעבודתו המוקדמת עם ז'אן-ברטראן פונטאליס ועם סרז' לקלר ובחמשת הכרכים הראשונים של סמינריוני Problématiques שלו, כדי להראות כיצד עמדותיו מתחברות זו לזו. הספר מציג לראשונה בהרחבה את תיאוריית הפיתוי המוכלל, שלפלאנש הוסיף ללטש עד סוף ימיו. בראותו בנטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 סטייה מן הדרך, הוא מכליל את הפיתוי מאירוע מחולל פתולוגיה למצב המכונן של כל אדם. המבוגר מפנה לילד מסמנים חידתיים, הנגועים בלא-מודע של המבוגר עצמו, והילד נדרש לנסות לשלוט בהם ולתרגם אותם. ההדחקה הראשונית היא כישלון התרגום הזה, והשאריות שלא תורגמו יוצרות את הלא-מודע. על בסיס זה מרחיב לפלאנש את המודל התרגומי של פרויד להדחקה למודל תרגומי של ה־après-coup, של הטראומה והמיניות הילדית, ושל היווצרות הסובייקט האנושי כיצור המספר את עצמו ומעניק לעצמו תיאוריה.
- 2012
יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–2012
הספד שכתב ניקולס ריי לז'אן לפלאנש ב־Radical Philosophy 174 (2012) משלב ביוגרפיה עם תיאור מחשבתו. הוא מתאר את חייו מהולדתו ב־1924 למשפחה שהחזיקה בשאטו פומאר שבבורגונדיה. הוא עוסק בליציאון אנרי הרביעי, שבו פגש את ז'אן-ברטראן פונטאליס; במחתרת; באקול נורמל סופרייר, שבה למד אצל אלקיה, בשלר, איפוליט ומרלו-פונטי; בשנה בהרוורד; באנליזה אצל לאקאן עד 1963; ובעבודת הדוקטור ברפואה על העלדרלין. ריי מתאר את הפיצול של 1963, את כהונתו של לפלאנש כנשיא האגודה הפסיכואנליטית של צרפת, את הקתדרה שלו בפריז VII מ־1970, את כתב העת Psychanalyse à l'Université, את הסמינריונים שראו אור בשם Problématiques, ואת עמידתו בראש המהדורה הצרפתית של כתבי פרויד המלאים מ־1988. בעניין המפעל, ריי מציג את ״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ (1967) כמילון היסטורי של מושגי פרויד, ואת ״חיים ומוות בפסיכואנליזה״ (1970) כראשיתו של מפעל שנועד ״להעביד את פרויד״. את תיאוריית הפיתוי המוכלל, שהוצגה לראשונה ב״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987), הוא מציג כהעברת הפיתוי ממקורה של פתולוגיה ליסוד של כל נפש, בלי שום קשר לטיפולים של זיכרונות משוחזרים. ריי קורא את מפעלו של לפלאנש כולו כאנליזה של פרויד לאורך חיים שלמים, בשירות התביעה הקופרניקאית של פרויד עצמו, ומסיים באנליזה כהתרת אריגה, כמעשה פנלופה, המאפשרת לקשרים חדשים להיווצר.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- יצירת קשרים חדשים: ז'אן לפלאנש, 1924–20122012 מקור לקשר
- יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה1987 מקור לקשר