אישיות
מלאני קליין
חלוצת האנליזה של ילדים, שתאוריית יחסי האובייקט המוקדמים שלה ייסדה את האסכולה הקלייניאנית.
- לידה
- 1882
- פטירה
- 1960
- ידוע בזכות
- השפיע על
הצגת
- טכניקת המשחק 1926 קליין פיתחה את טכניקת המשחק עם מטופליה הילדים הראשונים בבודפשט ובברלין, והציגה את עקרונותיה ב-1926: המשחק של הילד, שנחשב כאסוציאציה חופשית, מפורש באופן ישיר. ב-1955 סקרה את תולדותיה ואת הדרך שבה הובילה אותה לתאוריה שלה.
- פיצול 1929 ב־1929 מתארת קליין לראשונה כיצד הילד מפצל את העל־אני ואת האימאגו לדמויות נפרדות, טובות ומאיימות, ומשליך אותן אל תפקידי המשחק. בין 1935 ל־1946 היא מפתחת זאת לפיצול האובייקט, ובראשונה השד, לטוב ולרע. לפניה תיארו ראדו את אימאגו האם הטובה והרעה (1928) ופרויד את פיצול האני (1927, 1938), שהוא רעיון אחר.
- העמדה הדפרסיבית 1935 קליין השתמשה במונח לראשונה במאמר זה מ-1935 ופיתחה אותו במאמר 'אבל ויחסו למצבים מאני-דפרסיביים' (1940).
השפעה על
- ארנסט ג'ונס 1927 ג'ונס הזמין את קליין ללונדון ב-1926; האנליזות המוקדמות שלה של ילדים עיצבו את השקפותיו על ההתפתחות הנשית ועל תסביך אדיפוס המוקדם.
- דונלד ויניקוט 1935 תיאורה של קליין את חיי הינקות המוקדמים עיצב את עבודת החברות של ויניקוט, 'ההגנה המאנית' (1935), ואת חשיבתו האנליטית המוקדמת, אף שבהמשך התרחק ממנה.
- רונלד פיירברן פיירברן בנה על רעיונותיה של קליין על אובייקטים פנימיים ועל העמדה הדפרסיבית, ועם זאת התרחק מהסתמכותה על האינסטינקטים.
פיתוח
- הדחף האפיסטמופילי 1928 קליין מאמצת את יצר הידיעה של פרויד וקושרת אותו לקונפליקט אדיפוס המוקדם ולפנטזיות סדיסטיות על פנים גוף האם (1928). ב-1931 היא מייחסת את העכבה האינטלקטואלית לחרדה שקשר זה מעורר.
- סמליות 1930 דרך הניתוח של דיק טוענת קליין שהחרדה מפנטזיות סדיסטיות מניעה את הילד להעתיק את עניינו מגוף האם לאובייקטים חדשים וחדשים. לכן יצירת הסמלים היא הבסיס ליחסו של הילד לעולם החיצוני ולסובלימציות שלו.
- אינטרויקציה 1946 קליין רואה באינטרויקציה, יחד עם ההשלכה, אחד האמצעים הראשונים של האגו להתמודדות עם חרדה: השד הטוב המופנם נעשה לגרעין של האגו, ואילו רודפים מופנמים מזינים פחדים מבפנים. ההתפתחות התקינה תלויה באיזון מיטבי בין שני התהליכים; על השלכה מופרזת באה תשובה בדמות אינטרויקציה הנחווית כחדירה כוחנית מבחוץ.