מושג
העמדה הדפרסיבית
השם שנתנה מלאני קליין למערך של חרדות, הגנות ויחסי אובייקט שתיארה לראשונה ב-1935 ותיארכה לאמצע השנה הראשונה לחיים בקירוב. בעמדה זו התינוק חווה את האם כאדם שלם, אהוב ושנוא כאחד, ולא כאובייקטים חלקיים טובים ורעים המפוצלים זה מזה. מכאן נולדים אשמה על התוקפנות שלו, תחושת אֵבל על האובייקט שהוא חושש שפגע בו ומשאלה לתקן. קליין ראתה בעמדה זו הישג שלעולם אינו סופי: היא מעובדת מחדש לאורך החיים ומתחלפת עם העמדה הפרנואידית-סכיזואידית.
- מושג־על
- תאוריית יחסי אובייקט
- מושגי־משנה
- תיקון
- הוצג בידי
- מלאני קליין
- חיבורים מרכזיים
- 9
הוצג בידי
- מלאני קליין 1935 קליין השתמשה במונח לראשונה במאמר זה מ-1935 ופיתחה אותו במאמר 'אבל ויחסו למצבים מאני-דפרסיביים' (1940).
פותח בידי
- חנה סגל 1952 סגל העבירה את העמדה הדפרסיבית של קליין לתחומים חדשים: היא ראתה באבל על האובייקט שאבד ובבריאתו מחדש את מקור היצירה האמנותית והחוויה האסתטית (1952), ואת התנאי ליצירת סמלים אמיתיים, לעומת שוויונים סימבוליים (1957).
עובד מחדש בידי
- תומאס ה. אוגדן 1986 לדעת אוגדן העמדה הדפרסיבית מסמנת את לידתו של סובייקט היסטורי: עצמי החווה את עצמו כמחבר מחשבותיו ורגשותיו ויכול לחיות בזמן עם היסטוריה. הוא גרס שהיא מתקיימת במתח דיאלקטי מתמיד עם האופנים הפרימיטיביים יותר ואינה מחליפה אותם לעולם.
- ז'וליה קריסטבה 1987 ב״שמש שחורה״ קריסטבה קוראת את המלנכוליה ככישלון של העמדה הדיכאונית: הסובייקט אינו מצליח לבצע את רצח האם ההכרחי ולסמל בסימנים את אובדן האם.