מושג
נרקיסיזם
השקעת הליבידו, של אהבה ועניין, בעצמי של האדם ולא באחרים. פרויד אימץ את המונח משנת 1910 ופיתח אותו במאמר ״על הנרקיסיזם״ (1914), שבו הבחין בין נרקיסיזם ראשוני של הינקות לבין נרקיסיזם משני, שבו הליבידו הנסוג מן האובייקטים שב אל האגו; אנליטיקאים מאוחרים יותר קשרו אותו לוויסות הערכת העצמי, וקוהוט ייחס לו קו התפתחות משלו, מצורות ארכאיות לצורות בשלות.
- הוצג בידי
- זיגמונד פרויד
- חיבורים מרכזיים
- 12
הוצג בידי
- זיגמונד פרויד 1914 המונח נטבע בסקסולוגיה הקלינית (נקה, 1899, כפי שפרויד מציין); פרויד השתמש בו משנת 1910, ובמאמר ״על הנרקיסיזם״ (1914) הפך אותו למושג של תאוריית הליבידו, והבחין בין נרקיסיזם ראשוני למשני ובין ליבידו של האני לליבידו של האובייקט.
עובד מחדש בידי
- לו אנדריאס-סלומה 1921 בהמשך למאמרו של פרויד ״על הנרקיסיזם״ (1914) ראתה אנדריאס־סלומה בנרקיסיזם לא שלב שיש להותירו מאחור וגם לא אהבה עצמית בלבד, אלא ליווי מתמשך של כל השקעה ליבידינלית: התבססות עצמית ובה בעת התמוססות של העצמי בחזרה אל מה שעדיין אינו תחום.
- הרברט רוזנפלד 1964 בעוד שפרויד ראה בנרקיסיזם ליבידו שנסוג מן האובייקטים אל האני, עיצב אותו רוזנפלד מחדש במושגים קלייניאניים כיחס אובייקט אומניפוטנטי המתגונן מפני תלות וקנאה, בעל היבט ליבידינלי והיבט הרסני.
- אנדרה גרין גרין כתב על הנרקיסיזם משנות השישים ואילך וקשר אותו לתאוריית הדחפים האחרונה של פרויד, וחילק אותו לנרקיסיזם של חיים המאחד את האני ולנרקיסיזם של מוות השואף לבטלו.
פותח בידי
- אריך פרום 1964 פרום הרחיב את מושג הנרקיסיזם של פרויד מן היחיד אל הקבוצה, ותיאר נרקיסיזם חברתי המושקע באומה, בגזע או באמונה ועלול להזין אלימות קולקטיבית.
- אוטו קרנברג 1975 קרנברג הבחין בין נרקיסיזם תקין לנרקיסיזם פתולוגי, שרטט רצף של חומרה מן הנרקיסיזם הילדי התקין ועד לאישיות הנרקיסיסטית, והסביר את הנרקיסיזם הפתולוגי כמבנה הגנתי ולא כשלב התפתחותי שנעצר.