פסיכואנליטיקן ופילוסוף חברתי יליד גרמניה, שלמד סוציולוגיה בהיידלברג והוכשר בפסיכואנליזה בברלין, ועבד עם המכון למחקר חברתי בפרנקפורט לפני שהגר לארצות הברית ב־1934. הוא ראה באופי תוצר של החברה לא פחות מאשר של הדחפים, וספריו, ובהם ״מנוס מחופש״ (1941) ו״אמנות האהבה״ (1956), מציגים פסיכואנליזה הומניסטית. כאנליטיקן שאינו רופא, היה מקורב לקארן הורני בניו יורק עד לפרידתם ב־1943.
- לידה
- 1900
- פטירה
- 1980
- ידוע בזכות
- השפיע על
- קארן הורני
באנליזה אצל
- הנס זקס 1929 אנליזת ההכשרה של פרום נערכה אצל הנס זכס במכון הפסיכואנליטי בברלין, והחלה בערך בפברואר 1929.
- פרידה פרום-רייכמן פרידה רייכמן ניתחה את פרום בהיידלברג באמצע שנות העשרים; האנליזה הפכה לרומן, והשניים נישאו ב־1926.
הצגת
- אופי חברתי 1941 פרום השתמש בצירוף ״מבנה האופי החברתי״ במאמרו מ־1935 על ההתניה החברתית של הטיפול הפסיכואנליטי, לאחר ששרטט את הרעיון בראשית שנות השלושים בשם ״המבנה הליבידינלי של החברה״, ופרש את המושג באופן שיטתי בנספח לספר ״מנוס מחופש״ (1941).
- מנגנוני מילוט 1941 בפרק החמישי של ״מנוס מחופש״ (1941) תיאר פרום את הסמכותנות, ההרסנות והקונפורמיות של אוטומט כדרכים שבהן היחיד המודרני המבודד בורח מנטל החירות.
- אוריינטציית אופי 1947 ב״אדם לעצמו״ (1947) מיין פרום את האופי לפי אוריינטציותיו: המקבלת, המנצלת, האוגרת והשיווקית, שאינן יצרניות, והאוריינטציה היצרנית.
בשיתוף עם
- קארן הורני 1941 פרום, שקיים קשר אישי מתמשך עם הורני בשנות השלושים, הצטרף אליה ב־1941 בייסוד האגודה לקידום הפסיכואנליזה והמכון האמריקני לפסיכואנליזה שלה, לאחר שעזבה את האגודה הפסיכואנליטית של ניו יורק.
- הארי סטאק סאליבן סאליבן פרסם ב-1939 בכתב העת שלו Psychiatry את מסתו של פרום על אנוכיות ואהבת עצמו וציטט אותה כקרובה לעמדתו; פרום לימד בבית הספר לפסיכיאטריה של וושינגטון וב-1943 היה בין מייסדי מה שנעשה מכון ויליאם אלנסון וייט.