אישיות
זיגמונד פרויד
נוירולוג וינאי, מייסד הפסיכואנליזה.
- לידה
- 1856
- פטירה
- 1939
הצגת
- הגנה 1894 מציג את מושג ההגנה במאמר "נוירו-פסיכוזות של הגנה" (1894): כשהאגו ניצב מול רעיון שאינו מתיישב עמו, הוא מבקש להדף אותו, והניסיון מוליד סימפטומים היסטריים, כפייתיים או הזייתיים. ב"מחקרים על היסטריה" הוא משחזר כיצד הובילה אותו העבודה הקלינית אל הרעיון.
- העברה 1895 מתאר כיצד המטופל קושר אל הרופא רעיונות השייכים למקום אחר: "קישור כוזב".
- אסוציאציה חופשית 1895 בפרק על הפסיכותרפיה של ההיסטריה מוותר פרויד על ההיפנוזה לטובת ריכוז ולחיצת ידו, ומחייב את המטופל למסור כל תמונה או רעיון שעולים, בלי בחירה ובלי השפעה של ביקורת או אפקט. במקרה של אמי פון נ. הוא מתעד את בקשתה שיפסיק לשאול מאין בא זה או אחר וייתן לה לספר את מה שיש לה לומר.
פיתוח
- הגנה 1895 מתאר את ההגנה כהפיכת רעיון חזק לחלש באמצעות ניתוקו מן האפקט שלו, ומרחיב בזהירות את המושג לכל צורות ההיסטריה.
- העברה 1905 באחרית הדבר למקרה דורה, מייחס את סיום הטיפול להעברה שלא הצליח להשתלט עליה בעוד מועד.
- עיבוי 1905 מיישם את העיבוי בניתוח קליני של חלום: במקרה דורה הוא מפרש את קופסת התכשיטים שבחלומה הראשון כתוצר של עיבוי והתקה וכפשרה בין זרמים מנוגדים.
השפעה על
- אוטו ראנק 1907 ספרו הראשון של ראנק, 'האמן' (1907), מציג את עצמו כבנוי על יסוד תורתו של פרויד.
- לו אנדריאס-סלומה 1912 לאחר שפגשה את פרויד בקונגרס ויימאר ב־1911, שהתה אנדריאס־סלומה בווינה ב־1912–1913, השתתפה בהרצאותיו ובמפגשי יום רביעי ותיעדה זאת ביומנה ״בבית ספרו של פרויד״; מכתבה הפתוח מ־1931, לרגל יום הולדתו השבעים וחמישה, מפרט את מה שקיבלה מתורתו.
- היינץ הרטמן 1939 הרטמן הציג את פסיכולוגיית האגו שלו כהתייחסות רצינית להרחבת תאוריית האגו שפרויד כבר החל בה במקומות אחדים, והסתמך על רעיונות השינוי האלופלסטי והאוטופלסטי של פרויד בתיאור ההסתגלות.