מושג
אינטרויקציה
התהליך שבו הסובייקט מכניס אל תוכו, בפנטזיה, אובייקטים ותכונותיהם מן החוץ, ושם הם נעשים חלק מן האגו או מתמקמים כאובייקטים פנימיים. פרנצי טבע את המונח ב־1909 כמקבילו ההפוך של ההשלכה: הפרנואיד מוציא אל העולם החיצון את מה שאינו נסבל, ואילו הנוירוטי מכניס כמה שיותר מן העולם החיצון אל תחום ענייניו. פרויד אימץ את המונח לתיאור האבל והמלנכוליה ולתיאור היווצרות האני העליון מן ההורים המופנמים. בעבודתה של קליין, יחסי הגומלין בין אינטרויקציה להשלכה, מחודשי החיים הראשונים, בונים את העולם הפנימי של אובייקטים טובים ורעים.
התפתחות
1909
הוצג בידי שאנדור פרנצי
פרנצי טבע את המונח הפנמה (אינטרויקציה) ב-1909 לתיאור האופן שבו הנוירוטי מכניס את העולם החיצון אל תוך האני, כמונח־נגד להשלכה של הפרנואיד: הפסיכונוירוטי סובל מהתרחבות האני, והפרנואיד מהצטמקותו.
מתוך הפנמה והעברה (1909)
1943
פותח בידי סוזן אייזקס
אייזקס מבחינה בין המנגנון המופשט של האינטרויקציה לבין הפנטזיה של בליעת אובייקט, ורואה בפנטזיה את האופן שבו הסובייקט חווה את המנגנון.
מתוך טבעה ותפקידה של הפנטזיה (1948)
1946
פותח בידי מלאני קליין
קליין רואה באינטרויקציה, יחד עם ההשלכה, אחד האמצעים הראשונים של האגו להתמודדות עם חרדה: השד הטוב המופנם נעשה לגרעין של האגו, ואילו רודפים מופנמים מזינים פחדים מבפנים. ההתפתחות התקינה תלויה באיזון מיטבי בין שני התהליכים; על השלכה מופרזת באה תשובה בדמות אינטרויקציה הנחווית כחדירה כוחנית מבחוץ.
מתוך הערות לכמה מנגנונים סכיזואידיים (1946)
קשרים
- 1909 הוצג בידי שאנדור פרנצי
פרנצי טבע את המונח הפנמה (אינטרויקציה) ב-1909 לתיאור האופן שבו הנוירוטי מכניס את העולם החיצון אל תוך האני, כמונח־נגד להשלכה של הפרנואיד: הפסיכונוירוטי סובל מהתרחבות האני, והפרנואיד מהצטמקותו.
- 1943 פותח בידי סוזן אייזקס
אייזקס מבחינה בין המנגנון המופשט של האינטרויקציה לבין הפנטזיה של בליעת אובייקט, ורואה בפנטזיה את האופן שבו הסובייקט חווה את המנגנון.
- 1946 פותח בידי מלאני קליין
קליין רואה באינטרויקציה, יחד עם ההשלכה, אחד האמצעים הראשונים של האגו להתמודדות עם חרדה: השד הטוב המופנם נעשה לגרעין של האגו, ואילו רודפים מופנמים מזינים פחדים מבפנים. ההתפתחות התקינה תלויה באיזון מיטבי בין שני התהליכים; על השלכה מופרזת באה תשובה בדמות אינטרויקציה הנחווית כחדירה כוחנית מבחוץ.
- כנגדו ניצב השלכה
השלכה ואינטרויקציה מוצמדות זו לזו כתנועות הפוכות בין פנים לחוץ: הוצאה מן העצמי של מה ששייך לו, והכנסה אל העצמי של מה שמצוי מחוצה לו. פרנצי טבע את האינטרויקציה כמקבילה של ההשלכה, וקליין רואה בשתיהן תהליכים הפועלים ביחסי גומלין מתמידים מראשית החיים. לאקאן חלק על הטענה שהן פשוט היפוכה זו של זו, ומיקם אותן במרשמים שונים.
חיבורים
- 1909
״הפנמה והעברה״ הוא מחקר בן שני חלקים מאת שנדור פרנצי, שראה אור ב־1909 בכרך הראשון של השנתון Jahrbuch für psychoanalytische und psychopathologische Forschungen, ויצא ב־1910 גם כתדפיס נפרד בהוצאת דויטיקה. נושאו הוא נטייתו של הנוירוטי להעברה. החלק הראשון רואה בהעברה מנגנון כללי של הפסיכונוירוזות, מקרה פרטי של התקה, שבאמצעותו הנוירוטי קולט את העולם החיצון אל תוך האני. פרנצי מכנה תהליך זה אינטרויקציה (הפנמה) ומעמיד אותו מול ההשלכה של החולה הפרנואידי. לפי תפיסה זו, הרופא בטיפול אינו יוצר את רגשותיו של המטופל אלא משמש זרז (קטליזטור) לאפקטים שכבר קיימים בו. החלק השני מפרש את ההיפנוזה ואת הסוגסטיה כהעברה של אהבת הילד להוריו ושל פחדו מהם אל המהפנט, ומבחין בין היפנוזה אבהית, הפועלת באמצעות פחד, לבין היפנוזה אימהית, הפועלת באמצעות אהבה. במאמר זה נטבע המונח אינטרויקציה.
- 1946
הערות לכמה מנגנונים סכיזואידיים
המאמר ראה אור לראשונה ב־1946 בכתב העת International Journal of Psycho-Analysis, ובנוסח מתוקן בקובץ Developments in Psycho-Analysis (1952). מלאני קליין עוסקת בו בחודשים הראשונים לחיים, שקודמים לעמדה הדפרסיבית שתיארה בשנות השלושים. בשלב מוקדם זה החרדה של התינוק היא בעיקרה חרדת רדיפה וההגנות שלו סכיזואידיות; קליין מכנה אותו העמדה הפרנואידית, מצרפת אליו את המונח סכיזואידי שאימצה מרונלד פיירברן, ומ־1952 קוראת לו העמדה הפרנואידית-סכיזואידית. לדבריה, אגו המסוגל לחוות חרדה, להפעיל הגנות ולקיים יחסי אובייקט קיים מן הלידה, אך הוא חסר לכידות ונע בין אינטגרציה להתפרקות. החרדה הראשונית שלו היא פחד מהשמדה, הנובע מפעולתו של יצר המוות בפנים; האגו מסיט אותו החוצה ופוגש אותו שוב כרדיפה. ההגנה העיקרית היא הפיצול: האובייקט – תחילה השד – מתפצל לטוב ולרע, ומאחר שאי אפשר לפצל את האובייקט בלי שהאגו עצמו יתפצל, הפיצול עובר גם בעצמי, ונתמך באידיאליזציה, בהכחשה ובפנטזיות אומניפוטנטיות של השמדת הרע. במאמר זה מתארת קליין את ההזדהות ההשלכתית: פנטזיה שבה חלקים מפוצלים של העצמי מושלכים אל תוך האם כדי לפגוע בה, להשתלט עליה ולשלוט בה, עד שהיא נחווית כמי שמגלמת אותם. גם חלקים טובים של העצמי מושלכים, דבר החיוני ליחסי אובייקט טובים אך מדלדל את האגו כשהוא מופרז. קליין מראה כיצד מנגנונים אלה מעצבים את יחסי האובייקט הסכיזואידיים ואת ההעברה – הריחוק ופיצול הרגש – וטוענת שכאשר חרדת הרדיפה והפיצול חזקים מדי, אי אפשר לעבד את העמדה הדפרסיבית; מכאן שנקודות הקיבעון של הסכיזופרניה נמצאות בעמדה המוקדמת, והן שזורות בנקודות הקיבעון של המחלה המאניה-דפרסיבית. קליין דנה בהרחבה בעבודתו של פיירברן, מקבלת חלק ניכר מתיאוריו את התופעות הסכיזואידיות, אך מסתייגת מהזנחתו את החרדה, את התוקפנות ואת יצר המוות.
ראו גם
הערות שוליים
- הערות לכמה מנגנונים סכיזואידיים1946מקור לקשר
- טבעה ותפקידה של הפנטזיה1948מקור לקשר
- הפנמה והעברה1909מקור לקשר