מושג
התקפות על חיבורים
התקפות הרסניות, בפנטזיה, של החלק הפסיכוטי באישיות על כל מה שנחווה כמחבר בין שני אובייקטים: בין השד לתינוק, בין המטופל לאנליטיקאי, ובסופו של דבר בין מחשבה אחת לאחרת. התקפות אלה, שמניעות אותן שנאה וקנאה והן מתבצעות באמצעות הזדהות השלכתית, מותירות את הנפש חסרת יכולת ליצור קשרים, ומכאן חסרת יכולת לחשוב.
התפתחות
1959
הוצג בידי וילפרד ביון
מתוך התקפות על חיבורים (1959)
קשרים
- 1959 הוליד את סופר-אגו הורס-אגו
הסופר-אגו ההורס-אגו הוא המשקע הפנימי של החיבור שנכשל בין התינוק לאם. הוא נוצר היכן שחסרה התקשורת התקינה באמצעות הזדהות השלכתית, ומבפנים הוא מוסיף לתקוף את חיבורי הרגש והתבונה.
- 1959 נגזר מתוך פיצול
ביון פועל בתוך תיאורה של קליין את העמדה הסכיזואידית-פרנואידית. ההתקפה על החיבורים ממשיכה את הפיצול שלה הלאה: מה שמפוצל, מרוקן מתוכן ומושמד אינו רק האובייקט אלא גם החיבור בין שני אובייקטים, ובסופו של דבר בין מחשבה אחת לאחרת.
- 1959 נגזר מתוך קנאה
ביון, שכתב שנתיים אחרי 'קנאה והכרת תודה' של קליין, מייחס את ההתקפות על חיבורים בחלקן לעודף מולד של שנאה וקנאה. הקנאה בשד המבין, ובכל זיווג יצירתי כמו מעשה המין של ההורים או עבודת הזוג האנליטי, היא שמדרבנת את המטופל לקלקל את החיבור.
- נגזר מתוך הזדהות השלכתית
חיבורים
- 1959
'התקפות על חיבורים' הוא מאמר של וילפרד ביון, שראה אור ב-International Journal of Psycho-Analysis ב-1959 ונדפס שוב בקובץ מאמריו 'מחשבות שניות' (1967). על סמך אנליזות של מטופלים פסיכוטיים וגבוליים קשים, הוא מתאר את ההתקפות ההרסניות שמפנה החלק הפסיכוטי של האישיות, בפנטזיה, כלפי כל דבר הנחווה בעיניו כחיבור בין שני אובייקטים. כאב-טיפוס משמשות לביון ההתקפות הפנטסטיות של התינוק על השד, המחבר בינו לבין האם, והוא מרחיב את הרעיון אל הזוג ההורי במעשה המין, אל התקשורת המילולית בין המטופל לאנליטיקאי, ואל יכולותיו של המטופל עצמו לחשוב, להרגיש ולתפוס. המאמר מתקדם דרך שורה של אפיזודות קליניות. באחת מהן מובן גמגומו של מטופל כשבירת מילותיו כך שלא יוכלו לשאת משמעות בינו לבין האנליטיקאי. באחרות, היחס של המטופל לפירושי האנליטיקאי ולעבודתם המשותפת של השניים מראה כיצד כל זיווג יצירתי, ובראש ובראשונה זה של ההורים, נחווה כדבר שיש לפצל, לרוקן מתוכן ולהשמיד מתוך קנאה ושנאה. משום שהרגשות עצמם מחברים אובייקט אחד לאחר, גם הם מותקפים: המטופל מגיע לשנוא את הרגש, את המציאות ואת המנגנון הנפשי הקולט אותם. ביון ממקם התקפות אלה בתוך העמדה הסכיזואידית-פרנואידית של מלאני קליין ובתוך תיאורה את הפיצול ואת ההזדהות ההשלכתית, אך מוסיף הבחנה משלו. הזדהות השלכתית אינה רק אמצעי לפינוי חלקים לא רצויים של העצמי. בצורתה התקינה היא דרכו המוקדמת ביותר של התינוק לתקשר: הוא משליך אל האם רגשות שאינו מסוגל לשאת, כמו הפחד שהוא גוסס, כדי שיעברו שם שינוי ויושבו אליו בצורה שהוא יכול לשאת. כאשר האם, ומאוחר יותר האנליטיקאי, אינם מוכנים לקלוט השלכות אלה, התינוק נזקק להזדהות השלכתית בעוצמה ובתדירות הולכות וגוברות, והתפתחותו נפגעת. לפיכך ביון מייחס את ההתקפות על חיבורים לשני מקורות יחד: נטייה מולדת להרסנות, לשנאה ולקנאה, ואובייקט המונע מן המטופל שימוש תקין בהזדהות השלכתית. התוצאה היא סופר-אגו פרימיטיבי האוסר הזדהות השלכתית, ואובייקט פנימי המעצים את הרגשות שהיה אמור לעבד ולשנות. החיבורים ששורדים הם לוגיים, כמעט מתמטיים, אך לעולם אינם סבירים מבחינה רגשית: הם סטויים, אכזריים ועקרים. תיאור הנפש שאינה מסוגלת לקלוט חוויה ולעבד אותה מכשיר את הקרקע לתאוריית החשיבה המאוחרת של ביון ולתאוריית המכל והמוכל שלו.
- 2005
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- התקפות על חיבורים1959מקור לקשר
- חיבורים, התקפות על2005מקור לקשר