מושג
סופר-אגו הורס-אגו
בתיאורו של ביון, אובייקט פנימי נוקשה התוקף את יכולותיו של האגו במקום להדריך אותו. ביון תיאר אותו במאמר 'התקפות על חיבורים' (1959). הקנאה והשנאה של התינוק, שאם המתקשה לקלוט את השלכותיו מחמירה אותן, הופכות את השד שנחווה קודם כמבין לאובייקט חמדני המבקש לקלוט את ההזדהויות ההשלכתיות של התינוק רק כדי להשמידן. מרגע שהופנם, אובייקט זה פועל כסופר-אגו נוקשה והורס-אגו: הוא אוסר הזדהות השלכתית ותוקף את החיבורים של הרגש ושל המחשבה. קלייניאנים מאוחרים יותר פיתחו את הדמות, ובהם אדנה או'שונסי, שהסופר-אגו החריג שלה (1999) מפתה את האגו לפנות מן האובייקטים שלו ומן החיים, ורונלד בריטון (2003).
התפתחות
1959
הוצג בידי וילפרד ביון
ב'התקפות על חיבורים' (1959) מתאר ביון שד מבין שהקנאה והשנאה הפכו אותו למשמיד ההזדהויות ההשלכתיות של התינוק. מרגע שהופנם, הוא פועל כסופר-אגו נוקשה והורס-אגו.
מתוך התקפות על חיבורים (1959);חיבורים, התקפות על (2005)
1999
פותח בידי אדנה או'שונסי
ב'להתייחס אל הסופר-אגו' (1999) מעמידה או'שונסי את הסופר-אגו החריג, הסופר-אגו ההורס-אגו של ביון, מול הסופר-אגו התקין. הסופר-אגו התקין צומח מן היחסים הרגשיים של הילדות. החריג נובע מדיסוציאציות שנכפו ונחוו בילדות, נוטל לעצמו את סמכותו של הסופר-אגו התקין, ומפתה את האגו לפנות מן האובייקטים שלו ומן החיים.
מתוך התייחסות אל האני העליון (1999)
קשרים
- 1959 הוצג בידי וילפרד ביון
ב'התקפות על חיבורים' (1959) מתאר ביון שד מבין שהקנאה והשנאה הפכו אותו למשמיד ההזדהויות ההשלכתיות של התינוק. מרגע שהופנם, הוא פועל כסופר-אגו נוקשה והורס-אגו.
- 1959 נגזר מתוך התקפות על חיבורים
הסופר-אגו ההורס-אגו הוא המשקע הפנימי של החיבור שנכשל בין התינוק לאם. הוא נוצר היכן שחסרה התקשורת התקינה באמצעות הזדהות השלכתית, ומבפנים הוא מוסיף לתקוף את חיבורי הרגש והתבונה.
- 1999 פותח בידי אדנה או'שונסי
ב'להתייחס אל הסופר-אגו' (1999) מעמידה או'שונסי את הסופר-אגו החריג, הסופר-אגו ההורס-אגו של ביון, מול הסופר-אגו התקין. הסופר-אגו התקין צומח מן היחסים הרגשיים של הילדות. החריג נובע מדיסוציאציות שנכפו ונחוו בילדות, נוטל לעצמו את סמכותו של הסופר-אגו התקין, ומפתה את האגו לפנות מן האובייקטים שלו ומן החיים.
חיבורים
- 1959
'התקפות על חיבורים' הוא מאמר של וילפרד ביון, שראה אור ב-International Journal of Psycho-Analysis ב-1959 ונדפס שוב בקובץ מאמריו 'מחשבות שניות' (1967). על סמך אנליזות של מטופלים פסיכוטיים וגבוליים קשים, הוא מתאר את ההתקפות ההרסניות שמפנה החלק הפסיכוטי של האישיות, בפנטזיה, כלפי כל דבר הנחווה בעיניו כחיבור בין שני אובייקטים. כאב-טיפוס משמשות לביון ההתקפות הפנטסטיות של התינוק על השד, המחבר בינו לבין האם, והוא מרחיב את הרעיון אל הזוג ההורי במעשה המין, אל התקשורת המילולית בין המטופל לאנליטיקאי, ואל יכולותיו של המטופל עצמו לחשוב, להרגיש ולתפוס. המאמר מתקדם דרך שורה של אפיזודות קליניות. באחת מהן מובן גמגומו של מטופל כשבירת מילותיו כך שלא יוכלו לשאת משמעות בינו לבין האנליטיקאי. באחרות, היחס של המטופל לפירושי האנליטיקאי ולעבודתם המשותפת של השניים מראה כיצד כל זיווג יצירתי, ובראש ובראשונה זה של ההורים, נחווה כדבר שיש לפצל, לרוקן מתוכן ולהשמיד מתוך קנאה ושנאה. משום שהרגשות עצמם מחברים אובייקט אחד לאחר, גם הם מותקפים: המטופל מגיע לשנוא את הרגש, את המציאות ואת המנגנון הנפשי הקולט אותם. ביון ממקם התקפות אלה בתוך העמדה הסכיזואידית-פרנואידית של מלאני קליין ובתוך תיאורה את הפיצול ואת ההזדהות ההשלכתית, אך מוסיף הבחנה משלו. הזדהות השלכתית אינה רק אמצעי לפינוי חלקים לא רצויים של העצמי. בצורתה התקינה היא דרכו המוקדמת ביותר של התינוק לתקשר: הוא משליך אל האם רגשות שאינו מסוגל לשאת, כמו הפחד שהוא גוסס, כדי שיעברו שם שינוי ויושבו אליו בצורה שהוא יכול לשאת. כאשר האם, ומאוחר יותר האנליטיקאי, אינם מוכנים לקלוט השלכות אלה, התינוק נזקק להזדהות השלכתית בעוצמה ובתדירות הולכות וגוברות, והתפתחותו נפגעת. לפיכך ביון מייחס את ההתקפות על חיבורים לשני מקורות יחד: נטייה מולדת להרסנות, לשנאה ולקנאה, ואובייקט המונע מן המטופל שימוש תקין בהזדהות השלכתית. התוצאה היא סופר-אגו פרימיטיבי האוסר הזדהות השלכתית, ואובייקט פנימי המעצים את הרגשות שהיה אמור לעבד ולשנות. החיבורים ששורדים הם לוגיים, כמעט מתמטיים, אך לעולם אינם סבירים מבחינה רגשית: הם סטויים, אכזריים ועקרים. תיאור הנפש שאינה מסוגלת לקלוט חוויה ולעבד אותה מכשיר את הקרקע לתאוריית החשיבה המאוחרת של ביון ולתאוריית המכל והמוכל שלו.
- 2005
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- התקפות על חיבורים1959מקור לקשר
- חיבורים, התקפות על2005מקור לקשר
- התייחסות אל האני העליון1999מקור לקשר