גרף המושגים, האישים והחיבורים

משרטטים את הגרף…

פסיכופדיה
מקרא

צמתים

קשרים

במנוחה כל קשר הוא קו אפור דק. צבעו מופיע כשמצביעים עליו ובמיקוד.

ספר

מחקרים בהיסטריה

Studien über Hysterie

יוזף ברויאר וזיגמונד פרויד · 1895

עדיין לא תועד דבר על החיבור הזה.

מה הוא מראה

  • 1895

    זיגמונד פרויד הצגת העברה

    מתאר כיצד המטופל קושר אל הרופא רעיונות השייכים למקום אחר: "קישור כוזב".
  • 1894

    זיגמונד פרויד הצגת הגנה

    מציג את מושג ההגנה במאמר "נוירו-פסיכוזות של הגנה" (1894): כשהאגו ניצב מול רעיון שאינו מתיישב עמו, הוא מבקש להדף אותו, והניסיון מוליד סימפטומים היסטריים, כפייתיים או הזייתיים. ב"מחקרים על היסטריה" הוא משחזר כיצד הובילה אותו העבודה הקלינית אל הרעיון.
  • 1895

    זיגמונד פרויד פיתוח הגנה

    מתאר את ההגנה כהפיכת רעיון חזק לחלש באמצעות ניתוקו מן האפקט שלו, ומרחיב בזהירות את המושג לכל צורות ההיסטריה.
  • 1895

    הגנה התפצל מתוך מצב היפנואידי

    פרויד מעמיד את היסטריית ההגנה שלו, שבה כוח נפשי מרחיק את הרעיון מן האגו, מול היסטריה היפנואידית של ברויאר, שבה הרעיון נותר מחוץ לאגו בשל המצב שבו עלה ואינו נתקל בהתנגדות; הוא משער שההגנה היא היסודית מבין השתיים.
הצגת כל ה־16 הצגת פחות
  • 1895

    התנגדות נגזר מתוך הגנה

    פרויד מזהה את ההתנגדות שבה נתקלים בטיפול עם אותו כוח של האגו שדחה תחילה את הרעיון שאינו מתיישב עמו: ההתנגדות היא ההגנה כפי שהיא מתגלה בעבודת ההיזכרות.
  • 1895

    זיגמונד פרויד הצגת אסוציאציה חופשית

    בפרק על הפסיכותרפיה של ההיסטריה מוותר פרויד על ההיפנוזה לטובת ריכוז ולחיצת ידו, ומחייב את המטופל למסור כל תמונה או רעיון שעולים, בלי בחירה ובלי השפעה של ביקורת או אפקט. במקרה של אמי פון נ. הוא מתעד את בקשתה שיפסיק לשאול מאין בא זה או אחר וייתן לה לספר את מה שיש לה לומר.
  • אסוציאציה חופשית התפצל מתוך השיטה הקתרטית

    האסוציאציה החופשית צמחה מתוך השיטה הקתרטית של ברויאר והתרחקה ממנה. משגילה פרויד שמטופלים רבים אינם ניתנים להיפנוט, ביקש להגיע אל הזיכרונות הפתוגניים בלי היפנוזה, ויתר אחר כך גם על אמצעי סוגסטיה אחרים, והניח למטופלים לשייך באופן חופשי.
  • 1893

    יוזף ברויאר הצגת השיטה הקתרטית

    ברויאר פיתח את השיטה בעת שטיפל באנה או. בשנים 1880–1882. "ההודעה המקדימה" משנת 1893, שכתב עם פרויד ושפותחת את "מחקרים בהיסטריה", מדווחת שהסימפטומים נעלמו לצמיתות כשהזיכרון שעורר אותם הועלה יחד עם האפקט שלו ובוטא במילים. פרויד מכנה אותה שיטתו של ברויאר לריפוי באמצעות חקירה ואבראקציה בהיפנוזה.
  • 1895

    זיגמונד פרויד הצגת הדחקה

    כבר ב"הודעה המוקדמת" עם ברויאר (1893) נאמר שהמטופל "הדחיק" במכוון דברים מן החשיבה המודעת. בחלקים שכתב בעצמו ב"מחקרים בהיסטריה" פרויד הופך את ההדחקה למנגנון: רעיון שאינו מתיישב עם מסת הרעיונות השלטת של האני נדחק אל מחוץ לאסוציאציה, נעשה פתוגני, ואותו כוח של האני שב ומופיע בטיפול כהתנגדות להיזכרות בו.
  • 1895

    הדחקה נגזר מתוך הגנה

    ההדחקה צומחת מתורת ההגנה המוקדמת של פרויד: ב-1895 ההיסטריה נוצרת מהדחקת רעיון שאינו מתיישב "ממניע של הגנה". בהמשך פרויד הניח ל"הדחקה" לעמוד במקום ההגנה כולה, וב-1926 הוא עצמו אומר זאת ומחזיר את ההגנה כמושג הכללי שההדחקה היא סוג אחד שלו.
  • 1893

    יוזף ברויאר הצגת מצב היפנואידי

    הטענה שהמצבים ההיפנואידיים הם היסוד והתנאי של ההיסטריה הופיעה לראשונה ב"הודעה המוקדמת" (1893); בפרק התיאורטי שכתב ב"מחקרים בהיסטריה" מצדיק ברויאר את המונח "היפנואידי" ככזה המציין את הדמיון הפנימי בין מצבים הקרובים להיפנוזה עצמית.
  • 1895

    זיגמונד פרויד הצגת התנגדות

    בפרק על הפסיכותרפיה של ההיסטריה מסיק פרויד מן המאמץ שעלה לו לדחוק במטופלים להיזכר, שעבודתו נדרשת להתגבר על כוח נפשי במטופל המתנגד להפיכתם של הרעיונות הפתוגניים למודעים, ומכנה אותו התנגדות.
  • 1905

    זיגמונד פרויד ביקורת על מצב היפנואידי

    פרויד התרחק מן המצב ההיפנואידי בשלבים. ב-1895 הוא מדווח שמעולם לא נתקל בהיסטריה היפנואידית אמיתית, שכן כל מקרה שטיפל בו התגלה כהיסטריית הגנה. במקרה דורה (1905) הוא כותב שוויתר רק על ההדגשה של המצב ההיפנואידי, מייחס את הרעיון כולו לברויאר, ומכנה את המונח מיותר ומטעה. ב-1909 הוא אומר לשומעיו באוניברסיטת קלארק שהמושג התגלה כמעכב ושהפסיכואנליזה נטשה אותו.
  • 1893

    מצב היפנואידי נגזר מתוך דיסוציאציה

    המצב ההיפנואידי הוצע כדי להסביר את פיצול התודעה שהפסיכיאטריה הצרפתית תיארה כ"תודעה כפולה" (double conscience). "ההודעה המוקדמת" טוענת שפיצול זה קיים בצורה ראשונית בכל היסטריה, מציינת שהמחברים מסכימים בכך עם בינה ועם שני הז'אנה, ומצרפת את הנטייה לדיסוציאציה למצבים החריגים שהיא מכנה היפנואידיים. בפרק התיאורטי שלו רואה ברויאר את עיקר חשיבותם של המצבים ההיפנואידיים בכוחם לחולל את פיצול הנפש.
  • 1895

    יוזף ברויאר פיתוח דיסוציאציה

    בפרק התיאורטי שכתב ב"מחקרים בהיסטריה" מקבל ברויאר, בעקבות החוקרים הצרפתים, שישנו פיצול של הפעילות הנפשית, ומקדיש פרק לרעיונות לא-מודעים ולפיצול הנפש. הוא מעדיף לדבר על פיצול הנפש ולא על פיצול התודעה, ורואה במצבים ההיפנואידיים את תנאו העיקרי בהיסטריות הגדולות.

מצוטט בערכים

  • העמוד הפותח של תיאורי המקרה ב"מחקרים בהיסטריה": "העלמה אנה א." מאת יוזף ברויאר, המהדורה הראשונה, פרנץ דויטיקה, 1895, עמ' 15
    העמוד הפותח של תיאורי המקרה ב"מחקרים בהיסטריה": "העלמה אנה א." מאת יוזף ברויאר, המהדורה הראשונה, פרנץ דויטיקה, 1895, עמ' 15 קרדיט לתמונה: Josef Breuer, 1895נחלת הכללויקישיתוף
Esc

↑ ↓ למעבר · Enter לפתיחה · Esc לסגירה