ספר
יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית
Object Relations in Psychoanalytic Theory
ספרם של ג'יי ר. גרינברג וסטיבן א. מיטשל, שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת הרווארד ב־1983, משווה בין התאוריות הפסיכואנליטיות המרכזיות לפי שאלה אחת: היכן כל אחת מהן ממקמת את יחסיו של האדם עם הזולת. המחברים מבחינים בין שני מודלים יסודיים. במודל הדחף/מבנה, שמקורו בפרויד, היחסים עם אחרים נוצרים ומעוצבים מתוך הצורך בסיפוק הדחפים. במודל היחסים/מבנה (המודל ההתייחסותי), היחסים הם ראשוניים ואינם ניתנים לרדוקציה לדבר בסיסי יותר. הספר קורא את הפסיכואנליזה הבין־אישית של הארי סטאק סאליבן ואת תאוריות יחסי האובייקט הבריטיות של מלאני קליין, פיירברן, ויניקוט וגאנטריפ כחלופות רדיקליות לתאוריית הדחפים. את פסיכולוגיית האגו של הרטמן, מאהלר, ג'ייקובסון וקרנברג הוא קורא כאסטרטגיה של התאמה, המרחיבה את תאוריית הדחפים כך שתכלול גם את יחסי האובייקט. קוהוט וסנדלר מוצגים כאסטרטגיות של מודל מעורב, המשלבות יסודות משני המודלים. הפרק האחרון מתחקה אחר הפער בין שני המודלים בוויכוחים על אבחנה ועל הטכניקה הקלינית.
רעיונות מרכזיים
- אפשר להשוות בין תאוריות פסיכואנליטיות לפי המקום שהן נותנות ליחסים עם הזולת: כנגזרים מן הדחפים או כראשוניים כשלעצמם.
- מודל הדחף/מבנה, שמקורו בפרויד, גורס שיחסי האובייקט נוצרים ומעוצבים מתוך הצורך בסיפוק הדחפים.
- מודל היחסים/מבנה גורס שהיחסים עם הזולת הם ראשוניים ואינם ניתנים לרדוקציה.
- הפסיכואנליזה הבין־אישית של סאליבן ותאוריות יחסי האובייקט הבריטיות של קליין, פיירברן, ויניקוט וגאנטריפ הן חלופות רדיקליות לתאוריית הדחפים.
- פסיכולוגיית האגו של הרטמן, מאהלר, ג'ייקובסון וקרנברג היא אסטרטגיה של התאמה, המרחיבה את תאוריית הדחפים כך שתכלול את יחסי האובייקט.
- קוהוט וסנדלר מייצגים אסטרטגיות של מודל מעורב, הנשענות על שני המודלים גם יחד.
- הפער בין שני המודלים ניכר גם בוויכוחים על אבחנה ועל הטכניקה הקלינית.
מה הוא מראה
- 1983
סטיבן מיטשל הצגת פסיכואנליזה התייחסותית
מיטשל וג'יי גרינברג השתמשו לראשונה במונח "התייחסותי" כשם למשפחה של תאוריות בספרם מ-1983. מיטשל הפך אותו אחר כך לשמה של אסכולה: באינטגרציה שערך ב-1988, בכתב העת Psychoanalytic Dialogues (1990), בסדרת הספרים Relational Perspectives ובמסלול ההתייחסותי בתוכנית הפוסט-דוקטורט של אוניברסיטת ניו יורק.
- 1983
ג'יי גרינברג הצגת פסיכואנליזה התייחסותית
גרינברג שותף לכתיבת הספר מ-1983 שנתן לפסיכואנליזה ההתייחסותית את שמה. מאוחר יותר התרחק מן העמדה ההתייחסותית הטהורה של מיטשל וחזר למושג מתוקן של הדחף.
- 1983
סטיבן מיטשל הצגת מודל הדחף והמודל ההתייחסותי
יחד עם גרינברג שרטט מיטשל את הקו בין תאוריות שבהן היחסים עם אחרים משרתים את הדחפים לבין תאוריות שבהן היחסים קודמים. חלוקה זו הייתה למסגרת המכוננת של האסכולה ההתייחסותית.
- 1983
ג'יי גרינברג הצגת מודל הדחף והמודל ההתייחסותי
גרינברג, שותפו של מיטשל לספר מ-1983, חולק עמו את הקרדיט על המיון לשני מודלים. בניגוד למיטשל טען מאוחר יותר שהפסיכואנליזה אינה יכולה לוותר על מושג של דחף.
- 1983
סטיבן מיטשל בשיתוף עם ג'יי גרינברג
שניהם התכשרו במכון וויליאם אלנסון וויט וכתבו יחד את יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית (1983), הסקירה ההשוואתית שניסחה את מודל הדחף ואת המודל ההתייחסותי. מאוחר יותר נפרדו דרכיהם בשאלה אם עדיין יש מקום לדחף.
הצגת כל ה־10 הצגת פחות
הארי סטאק סאליבן השפעה על סטיבן מיטשל
מיטשל התכשר במסורת הבינאישית במכון וויט, שסאליבן היה ממייסדיו. התאוריה הבינאישית של סאליבן היא אחד משני השורשים של המודל ההתייחסותי שתיארו הוא וגרינברג, ואחד החוטים שהאינטגרציה שלו מ-1988 מאחדת.
רונלד פיירברן השפעה על סטיבן מיטשל
תפיסתו של פרברן שהליבידו מחפשת אובייקט ולא הנאה היא אבן פינה של המודל ההתייחסותי. בספרו התייחסותיות פיתח מיטשל את רעיונו של פרברן על עצמי המורכב מתצורות רבות של עצמי-אחר פנימיות.
פסיכואנליזה התייחסותית נגזר מתוך פסיכואנליזה בין-אישית
האסכולה ההתייחסותית צמחה מן המסורת הבינאישית האמריקאית של סאליבן, פרום ותומפסון, בעיקר בקרב אנליטיקאים שהתכשרו במכון וויט. ממסורת זו קיבלה את ההתמקדות באינטראקציות ממשיות ובהשתתפותו של האנליטיקאי.
פסיכואנליזה התייחסותית נגזר מתוך תאוריית יחסי אובייקט
השורש השני של האסכולה ההתייחסותית הוא תאוריית יחסי האובייקט הבריטית, ובמיוחד פרברן ווויניקוט. ממנה קיבלה האסכולה את העיסוק באובייקטים פנימיים וביחסים כחומר שממנו עשויה הנפש.
פסיכואנליזה התייחסותית נגזר מתוך מודל הדחף והמודל ההתייחסותי
האסכולה שאובת את שמה ואת נקודת המוצא שלה מן החלוקה מ-1983 למודל דחף/מבנה ולמודל התייחסותי/מבנה. היא צמחה מן הצד ההתייחסותי של חלוקה זו.