מאמר
פסיכולוגיית האגו ובעיית ההסתגלות
Ich-Psychologie und Anpassungsproblem
את המאמר הארוך הזה הרצה היינץ הרטמן בפני האגודה הפסיכואנליטית של וינה ב-17 בנובמבר 1937, ופרסם אותו ב-1939 ב-Internationale Zeitschrift für Psychoanalyse und Imago (כרך 24, עמ' 62–135). זהו הניסוח המכונן של פסיכולוגיית האגו הפסיכואנליטית. הרטמן מזכיר שהפסיכואנליזה שואפת להיות פסיכולוגיה כללית במובן הרחב ביותר, ומציין שפסיכולוגיית האגו האנליטית הייתה עד אז בעיקרה פסיכולוגיה של הקונפליקט. הוא יוצא מתיאור ההגנות של האגו אצל אנה פרויד, וקורא לפסיכואנליזה לחקור גם את פונקציות האגו המתפתחות מחוץ לקונפליקט. לפונקציות אלה הוא מציע את השם הזמני "אזור האגו המשוחרר מקונפליקט". אין כוונתו לתחום בנפש שהוא חסין מקונפליקט מעיקרו, אלא לתהליכים שאצל אדם מסוים נשארים למעשה מחוץ לקונפליקט. לטענתו, ההבחנה בין התפתחות דרך קונפליקט להתפתחות שלווה אינה חופפת להבחנה בין הפתולוגי לנורמלי. המחצית השנייה של המאמר הופכת את ההסתגלות לבעיה מרכזית של התאוריה הפסיכואנליטית. האגו הוא איבר ההסתגלות של הפרט. לצד השינוי האלופלסטי והאוטופלסטי של פרויד מונה הרטמן את בחירתה של סביבה חדשה כדרך שלישית. הוא מודד את ההסתגלות ביחס למצבים הצפויים בממוצע, ומתאר את התינוק שנולד כמותאם מיומו הראשון לסביבתו הצפויה הממוצעת. הוא דן גם בהתאמה ההדדית של הפונקציות בתוך האגו, בכוח האגו, באוטומטיזמים, ובמשמעות של כל אלה למושג הבריאות הנפשית. התרגום האנגלי של דייוויד רפפורט ראה אור ב-1958 בשם Ego Psychology and the Problem of Adaptation.
רעיונות מרכזיים
- הפסיכואנליזה שואפת להיות פסיכולוגיה כללית. פסיכולוגיית האגו, שהייתה עד כה בעיקרה פסיכולוגיה של הקונפליקט, צריכה לחקור גם את פונקציות האגו המתפתחות מחוץ לקונפליקט.
- אזור האגו המשוחרר מקונפליקט, שם זמני, כולל את התהליכים שאצל אדם מסוים נשארים למעשה מחוץ לקונפליקט. אין הוא תחום בנפש החסין מקונפליקט מעיקרו.
- ההבחנה בין התפתחות דרך קונפליקט להתפתחות משוחררת מקונפליקט אינה חופפת להבחנה בין הפתולוגי לנורמלי: גם לאנשים בריאים יש קונפליקטים.
- ההסתגלות היא בעיה מרכזית של התאוריה הפסיכואנליטית, והאגו הוא איבר ההסתגלות של הפרט. לצד השינוי האלופלסטי והאוטופלסטי, בחירתה של סביבה חדשה היא דרך שלישית.
- את ההסתגלות מודדים ביחס למצבים הצפויים בממוצע: התינוק הנורמלי מותאם מיומו הראשון לסביבתו הצפויה הממוצעת.
- ההסתגלות כוללת גם את ההתאמה ההדדית של הפונקציות בתוך האגו, את כוח האגו ואת האוטומטיזמים, והיא אמורה לסייע בהבהרת המושג הפסיכואנליטי של בריאות נפשית.
מה הוא מראה
- 1939
היינץ הרטמן פיתוח פסיכולוגיית האגו
בחיבורו "Ich-Psychologie und Anpassungsproblem" קרא הרטמן להרחיב את פסיכולוגיית האגו של פרויד אל פונקציות האגו שאין לגזור אותן מן הדחפים, ובמאמריו המאוחרים, שקובצו ב-"Essays on Ego Psychology" (1964), הפך זאת לתאוריה כללית של האגו.
- 1939
היינץ הרטמן הצגת אזור האגו המשוחרר מקונפליקט
הרטמן הציע את המונח, כשם זמני, במאמר שהרצה בפני האגודה הפסיכואנליטית של וינה ב-1937 ופרסם ב-1939.
- 1939
היינץ הרטמן הצגת סביבה צפויה ממוצעת
המאמר מ-1939 מודד שוב ושוב את ההסתגלות ביחס למצבים "durchschnittlich zu erwartende" (צפויים בממוצע), ומתאר את התינוק שנולד כמותאם מן היום הראשון לסביבתו הצפויה הממוצעת.
- 1939
היינץ הרטמן פיתוח הסתגלות
הרטמן אימץ כמורי דרך את רעיונות השינוי האלופלסטי והאוטופלסטי של פרויד, הוסיף את בחירת הסביבה החדשה כדרך שלישית, וכינה את האגו איבר ההסתגלות הייחודי של הפרט.
- 1939
זיגמונד פרויד השפעה על היינץ הרטמן
הרטמן הציג את פסיכולוגיית האגו שלו כהתייחסות רצינית להרחבת תאוריית האגו שפרויד כבר החל בה במקומות אחדים, והסתמך על רעיונות השינוי האלופלסטי והאוטופלסטי של פרויד בתיאור ההסתגלות.
הצגת כל ה־8 הצגת פחות
- 1939
אנה פרויד השפעה על היינץ הרטמן
מאמרו של הרטמן מ-1939 יוצא מתיאור פעילות ההגנה של האגו אצל אנה פרויד, שאותו הוא מכנה התיאור הממצה הראשון של צד חשוב של פונקציות האגו, ושואב את דוגמאותיו בעיקר מעבודתה.
- 1958
היינץ הרטמן השפעה על דייוויד רפפורט
רפפורט תרגם לאנגלית את חיבורו של הרטמן מ-1939 (1958), ובסקירה ההיסטורית שלו על פסיכולוגיית האגו הפסיכואנליטית (1959) ראה בעבודתו של הרטמן את הבסיס לתחום שביקש לעשות בו סדר שיטתי.
- 1939
אוטונומיה של האגו נגזר מתוך אזור האגו המשוחרר מקונפליקט
רעיון ההתפתחות האוטונומית של האגו אצל הרטמן צמח מתוך מושג אזור האגו המשוחרר מקונפליקט: שניהם מתארים פונקציות של האגו שאין לגזור אותן מן הדחפים או מן הקונפליקט.