מאמר
הארגון הגניטלי האינפנטילי
Die infantile Genitalorganisation
מאמר קצר מ־1923, שכותרת המשנה שלו היא "תוספת לתאוריה של המיניות", ובו מתקן פרויד קטע מתוך "שלוש מסות על התאוריה של המיניות". שם טען שהמיניות האינפנטילית דומה למיניות הבוגרת בבחירת האובייקט, אך חסרה בה ראשוניות איברי המין, או שהיא מושגת בה רק באופן חלקי. כעת הוא טוען שבשיא ההתפתחות המינית האינפנטילית העניין באיברי המין והפעילות הגניטלית נעשים שליטים, כמעט כמו בבגרות. מה שמייחד את הארגון הגניטלי האינפנטילי הוא שאצל שני המינים נלקח בחשבון רק איבר מין אחד, הזכרי: אין כאן ראשוניות גניטלית אלא ראשוניות של הפאלוס. פרויד מציין שביכולתו לתאר את התהליך רק אצל הבן. הבן מניח שלכל יצור יש איבר כמו שלו, ומכוון אליו את סקרנותו המינית. כשהוא מגלה שלבנות אין איבר כזה, הוא מכחיש תחילה את מה שראה, אחר כך סבור שהאיבר עוד יגדל, ולבסוף מסיק שהוא היה קיים ונלקח, כלומר שאירע סירוס. לדעת פרויד, את תסביך הסירוס אפשר להבין רק מתוך מקורו בשלב ראשוניות הפאלוס, ולשם הוא מייחס חלק נכבד מן הבוז לנשים ומן האימה מפניהן, ומסתמך על פרשנותו של פרנצי לראש המדוזה. הילד מכליל את החסר רק בהדרגה: הוא מייחס פינס לנשים נערצות כמו האם עד שהוא מגיע לתאוריות שלו על הלידה, והנרתיק נותר בלתי מוכר לו. המאמר נחתם במעקב אחר שינויי הקוטביות המינית לאורך ההתפתחות: סובייקט ואובייקט; פעיל וסביל בארגון הסדיסטי־אנאלי; פאלי ומסורס בארגון הגניטלי האינפנטילי; וגברי ונשי רק בהתבגרות.
רעיונות מרכזיים
- המיניות האינפנטילית קרובה למיניות הבוגרת יותר משסבר פרויד קודם: בשיאה שולטים העניין באיברי המין והפעילות הגניטלית.
- בארגון הגניטלי האינפנטילי נלקח בחשבון, אצל שני המינים, רק איבר המין הזכרי: זוהי ראשוניות של הפאלוס ולא ראשוניות של איברי המין.
- הבן מניח שלכל היצורים יש פינס, וחלק נכבד מסקרנותו, מן האקסהיביציוניזם ומן התוקפנות שלו משרת את חקרנותו המינית.
- כשהבן נתקל בהיעדר הפינס אצל בנות, הוא מכחיש תחילה את ההיעדר, אחר כך מצפה שהאיבר יגדל, ולבסוף מסיק שהוסר: זהו רעיון הסירוס.
- את תסביך הסירוס אפשר להבין רק מתוך מקורו בשלב ראשוניות הפאלוס; אובדנים מוקדמים יותר, כמו הגמילה מן השד או הפרישה מן הצואה, מכינים את הרעיון אך אינם סירוס ממש.
- השכנוע שלנשים אין פינס עומד ביסוד חלק נכבד מן הבוז לנשים, מן האימה מפניהן ומן הנטייה להומוסקסואליות, כפי שפרנצי פירש את ראש המדוזה.
- הילד מכליל את החסר בהדרגה, ומוציא ממנו נשים נערצות כמו האם עד שהוא מגבש תאוריות על הלידה; הנרתיק עצמו נותר בלתי מוכר בילדות.
- הקוטביות המינית משתנה לאורך ההתפתחות: סובייקט ואובייקט, פעיל וסביל, פאלי ומסורס, ורק בהתבגרות גברי ונשי.
מה הוא מראה
- 1923
זיגמונד פרויד הצגת השלב הפאלי
במאמר "הארגון הגניטלי האינפנטילי" (1923) הוסיף פרויד לתורת המיניות שלו שלב ילדות שבו רק איבר המין הזכרי נחשב אצל שני המינים: ראשוּת הפאלוס, ולא ראשוּת איברי המין.
- 1908
זיגמונד פרויד הצגת תסביך הסירוס
פרויד תיאר את תסביך הסירוס לראשונה ב-1908, בין התאוריות המיניות של ילדים, ומקרה האנס הקטן (1909), שאמו איימה להורות לחתוך את איברו, היה ההדגמה הקלינית הראשונה שלו. ב-1923 קשר אותו לשלב הפאלי, שבו הילד מכיר איבר מין אחד בלבד.
- 1923
זיגמונד פרויד הצגת הכחשה
פרויד נתן להכחשה (Verleugnung) את מובנה המיוחד החל מ-1923, כשתיאר כיצד ילדים הנתקלים בהיעדר הפין אצל בנות מכחישים את החסר ומאמינים שבכל זאת הם רואים איבר; בכתביו המאוחרים על הפטישיזם ועל פיצול האני היא נעשית הגנה מפני תפיסה של המציאות.