מושג
הכחשה
סירוב להכיר בהיבט של המציאות החיצונית או של החוויה העצמית.
התפתחות
1923
זיגמונד פרויד הוצג בידי
פרויד נתן להכחשה (Verleugnung) את מובנה המיוחד החל מ-1923, כשתיאר כיצד ילדים הנתקלים בהיעדר הפין אצל בנות מכחישים את החסר ומאמינים שבכל זאת הם רואים איבר; בכתביו המאוחרים על הפטישיזם ועל פיצול האני היא נעשית הגנה מפני תפיסה של המציאות.
1952
מלאני קליין פותח בידי
מונה את ההכחשה, לצד הפיצול, הכול-יכולות והאידיאליזציה, בין התהליכים השולטים בחודשי החיים הראשונים, העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, ומתחקה אחר מקורה של ההעברה בתהליכים מוקדמים אלה.
1971
היינץ קוהוט עובד מחדש בידי
משתמש במונח של פרויד להכחשה (Verleugnung) לתיאור ״פיצול אנכי״ באישיות: דרישות גרנדיוזיות ארכאיות נשארות מודעות אך מבודדות מאגו המציאות ומתקיימות לצדו, בשונה מן ״הפיצול האופקי״ שבו ההדחקה מרחיקה אותן מן התודעה.
קשרים
- 1923 הוצג בידי זיגמונד פרויד
פרויד נתן להכחשה (Verleugnung) את מובנה המיוחד החל מ-1923, כשתיאר כיצד ילדים הנתקלים בהיעדר הפין אצל בנות מכחישים את החסר ומאמינים שבכל זאת הם רואים איבר; בכתביו המאוחרים על הפטישיזם ועל פיצול האני היא נעשית הגנה מפני תפיסה של המציאות.
- 1952 פותח בידי מלאני קליין
מונה את ההכחשה, לצד הפיצול, הכול-יכולות והאידיאליזציה, בין התהליכים השולטים בחודשי החיים הראשונים, העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, ומתחקה אחר מקורה של ההעברה בתהליכים מוקדמים אלה.
- 1971 עובד מחדש בידי היינץ קוהוט
משתמש במונח של פרויד להכחשה (Verleugnung) לתיאור ״פיצול אנכי״ באישיות: דרישות גרנדיוזיות ארכאיות נשארות מודעות אך מבודדות מאגו המציאות ומתקיימות לצדו, בשונה מן ״הפיצול האופקי״ שבו ההדחקה מרחיקה אותן מן התודעה.
- 1971 התפצל מתוך הדחקה
קוהוט מעמיד את הפיצול האנכי שההכחשה מקיימת, שבו עמדות שאינן מתיישבות זו עם זו מתקיימות זו לצד זו בתודעה, מול הפיצול האופקי של ההדחקה, המרחיק את החומר מן התודעה.
- 1971 התפצל מתוך שלילה
קוהוט מבחין בין הפיצול האנכי של ההכחשה לבין הפיצולים האופקיים הנוצרים ברובד עמוק יותר על ידי ההדחקה וברובד גבוה יותר על ידי השלילה, במובן שנתן לה פרויד ב-1925.
חיבורים
- 1923
מאמר קצר מ־1923, שכותרת המשנה שלו היא "תוספת לתאוריה של המיניות", ובו מתקן פרויד קטע מתוך "שלוש מסות על התאוריה של המיניות". שם טען שהמיניות האינפנטילית דומה למיניות הבוגרת בבחירת האובייקט, אך חסרה בה ראשוניות איברי המין, או שהיא מושגת בה רק באופן חלקי. כעת הוא טוען שבשיא ההתפתחות המינית האינפנטילית העניין באיברי המין והפעילות הגניטלית נעשים שליטים, כמעט כמו בבגרות. מה שמייחד את הארגון הגניטלי האינפנטילי הוא שאצל שני המינים נלקח בחשבון רק איבר מין אחד, הזכרי: אין כאן ראשוניות גניטלית אלא ראשוניות של הפאלוס. פרויד מציין שביכולתו לתאר את התהליך רק אצל הבן. הבן מניח שלכל יצור יש איבר כמו שלו, ומכוון אליו את סקרנותו המינית. כשהוא מגלה שלבנות אין איבר כזה, הוא מכחיש תחילה את מה שראה, אחר כך סבור שהאיבר עוד יגדל, ולבסוף מסיק שהוא היה קיים ונלקח, כלומר שאירע סירוס. לדעת פרויד, את תסביך הסירוס אפשר להבין רק מתוך מקורו בשלב ראשוניות הפאלוס, ולשם הוא מייחס חלק נכבד מן הבוז לנשים ומן האימה מפניהן, ומסתמך על פרשנותו של פרנצי לראש המדוזה. הילד מכליל את החסר רק בהדרגה: הוא מייחס פינס לנשים נערצות כמו האם עד שהוא מגיע לתאוריות שלו על הלידה, והנרתיק נותר בלתי מוכר לו. המאמר נחתם במעקב אחר שינויי הקוטביות המינית לאורך ההתפתחות: סובייקט ואובייקט; פעיל וסביל בארגון הסדיסטי־אנאלי; פאלי ומסורס בארגון הגניטלי האינפנטילי; וגברי ונשי רק בהתבגרות.
- 1952
- 1971
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- מקורות ההעברה1952 מקור לקשר
- האנליזה של העצמי1971 מקור לקשר
- הארגון הגניטלי האינפנטילי1923 מקור לקשר