הלא-מודע

הארוך במאמריו המטפסיכולוגיים של פרויד משנת 1915, שהתפרסם תחילה בשני חלקים בכתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה רפואית. פרויד טוען שיש להניח קיומם של תהליכים נפשיים לא-מודעים, ומבחין בין שלושה מובנים של המונח לא-מודע: התיאורי, הדינמי והשיטתי, שהאחרון שבהם מתייחס למערכות הלא-מודע, הסמוך-למודע והמודע ולצנזורות שביניהן. הוא שואל אם יכולים להיות רגשות לא-מודעים, ומתאר את הטופוגרפיה והדינמיקה של ההדחקה במונחים של משיכת השקעות ושל השקעה נגדית. מערכת הלא-מודע אינה מכירה שלילה או ספק, נשלטת בידי התהליך הראשוני על השקעותיו הניידות, אינה כפופה לזמן, ומעמידה את המציאות הנפשית במקום המציאות החיצונית. הפרק האחרון נעזר בדיבורם של חולי סכיזופרניה כדי להבחין בין ייצוגי דבר לייצוגי מילה: הייצוג המודע כולל את שניהם, ואילו הלא-מודע כולל רק את ייצוג הדבר.