מושג
המודל הטופוגרפי
התמונה הראשונה שהציע פרויד למנגנון הנפשי כמערכת של מערכות, הלא-מודע, הקדם-מודע והמודע, המופרדות זו מזו בצנזורות. המודל הוצג בפרק השביעי של "פשר החלומות" (1900) ובמאמרים המטא-פסיכולוגיים של 1915. לכל מערכת סוג תהליך ותכנים משלה, ומקומו של רעיון במנגנון קובע אם יוכל להיעשות מודע. מ-1923 נוסף עליו המודל המבני של הסתמי, האני והאני העליון.
התפתחות
1900
זיגמונד פרויד הוצג בידי
"פשר החלומות" מציג את המנגנון הנפשי כסדרה של מערכות, לא-מודע, קדם-מודע ומודע, שהעירור עובר דרכן כמו דרך מכשיר אופטי מורכב; הרגרסיה בחלום היא תנועה לאחור דרכן. "הלא-מודע" (1915) מציג את המודל בצורתו המלאה ביותר, עם המערכות לא-מודע, קדם-מודע ומודע.
קשרים
- 1900 הוצג בידי זיגמונד פרויד
"פשר החלומות" מציג את המנגנון הנפשי כסדרה של מערכות, לא-מודע, קדם-מודע ומודע, שהעירור עובר דרכן כמו דרך מכשיר אופטי מורכב; הרגרסיה בחלום היא תנועה לאחור דרכן. "הלא-מודע" (1915) מציג את המודל בצורתו המלאה ביותר, עם המערכות לא-מודע, קדם-מודע ומודע.
חיבורים
- 1900
ספרו של פרויד על החלום, שיצא בהוצאת דויטיקה בנובמבר 1899 ועליו שנת הדפוס 1900, טוען שהחלום הוא הגשמה מוסווית של משאלה מודחקת. הוא מציג שיטה לפירוש חלומות באמצעות האסוציאציות של החולם, ומבחין בין התוכן הגלוי של החלום לבין מחשבות החלום הסמויות. עבודת החלום הופכת את אלה לזה באמצעות עיבוי, הסטה, שיקולי ייצוגיות ועיבוד משני. הפרק השביעי מציע מודל של המנגנון הנפשי, המורכב ממערכות הלא-מודע, הסמוך-למודע והמודע, עם צנזורה ביניהן ושני אופני פעולה, התהליך הראשוני והתהליך המשני. הספר הוא גם הניסוח הראשון בדפוס של הנושא שפרויד כינה מאוחר יותר תסביך אדיפוס. פרויד הרחיב אותו במהדורות רבות מאוחרות.
- 1915
הארוך במאמריו המטפסיכולוגיים של פרויד משנת 1915, שהתפרסם תחילה בשני חלקים בכתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה רפואית. פרויד טוען שיש להניח קיומם של תהליכים נפשיים לא-מודעים, ומבחין בין שלושה מובנים של המונח לא-מודע: התיאורי, הדינמי והשיטתי, שהאחרון שבהם מתייחס למערכות הלא-מודע, הסמוך-למודע והמודע ולצנזורות שביניהן. הוא שואל אם יכולים להיות רגשות לא-מודעים, ומתאר את הטופוגרפיה והדינמיקה של ההדחקה במונחים של משיכת השקעות ושל השקעה נגדית. מערכת הלא-מודע אינה מכירה שלילה או ספק, נשלטת בידי התהליך הראשוני על השקעותיו הניידות, אינה כפופה לזמן, ומעמידה את המציאות הנפשית במקום המציאות החיצונית. הפרק האחרון נעזר בדיבורם של חולי סכיזופרניה כדי להבחין בין ייצוגי דבר לייצוגי מילה: הייצוג המודע כולל את שניהם, ואילו הלא-מודע כולל רק את ייצוג הדבר.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- הלא-מודע1915 מקור לקשר
- פשר החלומות1900 מקור לקשר