מושג
פסיכואנליזה התייחסותית
אסכולה בפסיכואנליזה שהתגבשה בארצות הברית משנות השמונים של המאה העשרים, ושמה נגזר מן ההבחנה שערכו ג'יי גרינברג וסטיבן מיטשל ב-1983 בין מודלים של הנפש המבוססים על הדחף לבין מודלים התייחסותיים. לפיה החיים הנפשיים בנויים מיחסים עם אחרים, ממשיים ופנימיים, ולא מדחפים מולדים השואפים לפורקן, והיא מחברת בין הפסיכואנליזה הבינאישית האמריקאית לבין תאוריית יחסי האובייקט הבריטית, ובהמשך שואבת גם מתאוריית ההתקשרות, ממחקר התינוקות ומהחשיבה הפמיניסטית. מבחינה קלינית היא רואה באנליטיקאי לא צופה ניטרלי המפרש מבחוץ אלא משתתף שהסובייקטיביות שלו עצמו מעצבת את המתרחש בינו לבין המטופל, כך שהמשמעות נוצרת במשותף.
- מושגי־משנה
- הוצג בידי
- חיבורים מרכזיים
- 4
הוצג בידי
- סטיבן מיטשל 1983 מיטשל וג'יי גרינברג השתמשו לראשונה במונח "התייחסותי" כשם למשפחה של תאוריות בספרם מ-1983. מיטשל הפך אותו אחר כך לשמה של אסכולה: באינטגרציה שערך ב-1988, בכתב העת Psychoanalytic Dialogues (1990), בסדרת הספרים Relational Perspectives ובמסלול ההתייחסותי בתוכנית הפוסט-דוקטורט של אוניברסיטת ניו יורק.
- ג'יי גרינברג 1983 גרינברג שותף לכתיבת הספר מ-1983 שנתן לפסיכואנליזה ההתייחסותית את שמה. מאוחר יותר התרחק מן העמדה ההתייחסותית הטהורה של מיטשל וחזר למושג מתוקן של הדחף.
נגזר מתוך
- פסיכואנליזה בין-אישית האסכולה ההתייחסותית צמחה מן המסורת הבינאישית האמריקאית של סאליבן, פרום ותומפסון, בעיקר בקרב אנליטיקאים שהתכשרו במכון וויט. ממסורת זו קיבלה את ההתמקדות באינטראקציות ממשיות ובהשתתפותו של האנליטיקאי.
- תאוריית יחסי אובייקט השורש השני של האסכולה ההתייחסותית הוא תאוריית יחסי האובייקט הבריטית, ובמיוחד פרברן ווויניקוט. ממנה קיבלה האסכולה את העיסוק באובייקטים פנימיים וביחסים כחומר שממנו עשויה הנפש.
- מודל הדחף והמודל ההתייחסותי האסכולה שאובת את שמה ואת נקודת המוצא שלה מן החלוקה מ-1983 למודל דחף/מבנה ולמודל התייחסותי/מבנה. היא צמחה מן הצד ההתייחסותי של חלוקה זו.
פותח בידי
- לואיס ארון ארון פיתח את הצד הקליני של התאוריה ההתייחסותית. עבודתו התמקדה בהשפעה ההדדית של אנליטיקאי ומטופל בתוך אי-סימטריה של תפקידים, ובסובייקטיביות של האנליטיקאי, שאי אפשר להימלט ממנה. הוא גם סייע לבנות את מוסדות האסכולה כנשיא המייסד של האיגוד הבינלאומי ההתייחסותי (IARPP).
- ג'סיקה בנג'מין בנג'מין הייתה מן הפסיכואנליטיקאים הראשונים של האסכולה ההתייחסותית בניו יורק, והכניסה אליה את התאוריה הפמיניסטית ואת רעיון ההכרה. מיטשל וארון כללו את מתווה האינטרסובייקטיביות שלה בין המאמרים המכוננים של המסורת.