מודל הקונפליקט ההתייחסותי

תיאור של סטיבן מיטשל לקונפליקט הנפשי ולפסיכופתולוגיה, שנוסח בספרו מושגים התייחסותיים בפסיכואנליזה (1988) ופותח בספרו תקווה ופחד בפסיכואנליזה (1993). הוא משאיר את הקונפליקט במרכז הפסיכואנליזה, אך מעביר אותו מהתנגשות בין דחפים להגנות אל התנגשות בין קשרים: היקשרויות, נאמנויות והזדהויות עם דמויות משמעותיות, שנוצרו מוקדם ומושכות לכיוונים שונים. אנשים שבים ויוצרים את דפוסי הקשר המוכרים האלה גם כשהם מסבים כאב, משום שהם הדרכים הידועות להיות עם אחרים. מיטשל הציב את המודל מול תאוריית קונפליקט הדחפים הקלאסית ומול תאוריות של עיכוב התפתחותי, המסבירות את הפתולוגיה בצרכים מוקדמים שלא נענו. בטיפול האנליטיקאי נתפס בתוך דפוסיו של המטופל ופועל יחד עמו, מתוך הקשר עצמו, כדי להבין אותם ולבנות דפוסים חדשים.