אישיות
סטיבן מיטשל
פסיכולוג ופסיכואנליטיקאי אמריקני, הדמות המרכזית בייסוד הפסיכואנליזה ההתייחסותית. הוא הוכשר במכון ויליאם אלנסון ווייט וכתב עם ג'יי גרינברג את 'יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית' (1983), שמיין את התאוריות הפסיכואנליטיות למודל הדחף ולמודל ההתייחסותי. ב'מושגים התייחסותיים בפסיכואנליזה' (1988) חיבר את הפסיכואנליזה הבין-אישית, תאוריית יחסי האובייקט הבריטית ופסיכולוגיית העצמי סביב רעיון המטריצה ההתייחסותית, שלפיו היחסים עם הזולת, ולא הדחפים, הם חומר היסוד של החיים הנפשיים. הוא ייסד ב-1990 את כתב העת Psychoanalytic Dialogues ואת סדרת הספרים Relational Perspectives, וסייע בהקמת המסלול ההתייחסותי בתוכנית הבתר-דוקטורט של אוניברסיטת ניו יורק; האיגוד הבינלאומי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית, שנוסד ב-2001 לאחר מותו בטרם עת, צמח מתוך עבודתו.
- לידה
- 1946
- פטירה
- 2000
הצגת
- פסיכואנליזה התייחסותית 1983 מיטשל וג'יי גרינברג השתמשו לראשונה במונח "התייחסותי" כשם למשפחה של תאוריות בספרם מ-1983. מיטשל הפך אותו אחר כך לשמה של אסכולה: באינטגרציה שערך ב-1988, בכתב העת Psychoanalytic Dialogues (1990), בסדרת הספרים Relational Perspectives ובמסלול ההתייחסותי בתוכנית הפוסט-דוקטורט של אוניברסיטת ניו יורק.
- מודל הדחף והמודל ההתייחסותי 1983 יחד עם גרינברג שרטט מיטשל את הקו בין תאוריות שבהן היחסים עם אחרים משרתים את הדחפים לבין תאוריות שבהן היחסים קודמים. חלוקה זו הייתה למסגרת המכוננת של האסכולה ההתייחסותית.
- מטריצה התייחסותית 1988 בספרו מושגים התייחסותיים בפסיכואנליזה העמיד מיטשל את המטריצה ההתייחסותית (העצמי, האחר והמרחב שביניהם) כמבנה המרכזי של הנפש, במקום הדחף. באמצעותה שילב את התאוריה הבינאישית, את יחסי האובייקט הבריטיים ואת פסיכולוגיית העצמי.
בשיתוף עם
- ג'יי גרינברג 1983 שניהם התכשרו במכון וויליאם אלנסון וויט וכתבו יחד את יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית (1983), הסקירה ההשוואתית שניסחה את מודל הדחף ואת המודל ההתייחסותי. מאוחר יותר נפרדו דרכיהם בשאלה אם עדיין יש מקום לדחף.
- לואיס ארון 1999 ארון פעל לצד מיטשל בקבוצה ההתייחסותית בניו יורק. שניהם היו ממייסדי כתב העת Psychoanalytic Dialogues, ויחד ערכו את פסיכואנליזה התייחסותית: צמיחתה של מסורת (1999), קובץ המאמרים המכוננים של האסכולה.
בהשפעת
- הארי סטאק סאליבן מיטשל התכשר במסורת הבינאישית במכון וויט, שסאליבן היה ממייסדיו. התאוריה הבינאישית של סאליבן היא אחד משני השורשים של המודל ההתייחסותי שתיארו הוא וגרינברג, ואחד החוטים שהאינטגרציה שלו מ-1988 מאחדת.
- רונלד פיירברן תפיסתו של פרברן שהליבידו מחפשת אובייקט ולא הנאה היא אבן פינה של המודל ההתייחסותי. בספרו התייחסותיות פיתח מיטשל את רעיונו של פרברן על עצמי המורכב מתצורות רבות של עצמי-אחר פנימיות.
- הנס לאוולד בספרו האחרון, התייחסותיות, שאב מיטשל מתיאורו של לואוולד את האחדות הראשונית הבלתי מובחנת של תינוק ואם. הוא קרא את לואוולד כגשר בין תאוריית הדחף לבין החשיבה ההתייחסותית.