מושג
תאוריית יחסי אובייקט
משפחה של תאוריות פסיכואנליטיות הרואות ביחסיו של אדם עם אחרים, ועם הדימויים הפנימיים של אחרים שנקבעו בחייו המוקדמים, ולא בפריקת דחפים, את חומר היסוד של החיים הנפשיים ושל ההתפתחות. צורותיה הבריטיות העיקריות צמחו מעבודתם של קליין, פיירברן, ויניקוט ובאלינט בין שנות השלושים לשנות החמישים, ופיירברן נתן לה את צורתה העקבית ביותר בטענה שהליבידו מחפש אובייקטים מלכתחילה.
- מושגי־משנה
- חיבורים מרכזיים
- 4
פותח בידי
- אוטו קרנברג 1976 קרנברג בנה תאוריית יחסי אובייקט בתוך פסיכולוגיית האגו, שבה יחידות של דימוי עצמי, דימוי אובייקט והרגש המקשר ביניהם הן אבני הבניין של המבנה הנפשי, ושילב בה את המודל הקלייניאני, את מודל הקבוצה האמצעית הבריטית ואת מודל פסיכולוגיית האגו.
- רונלד פיירברן פיירברן ניסח מחדש את הפסיכואנליזה כתאוריה של יחסי אובייקט לכל אורכה, וטען שהליבידו מחפש אובייקטים ולא הנאה; המהדורה האמריקנית של מאמריו המכונסים נקראה תאוריה של יחסי אובייקט של האישיות.
הוליד את
- תאוריית ההיקשרות תאוריית ההיקשרות צמחה מן העיסוק של מסורת יחסי האובייקט הבריטית בקשרים המוקדמים ובאובדן, אף שבולבי החליף את הסתמכותה על הפנטזיה ועל הדחף בעדויות אתולוגיות ותצפיתיות.
- פסיכואנליזה התייחסותית השורש השני של האסכולה ההתייחסותית הוא תאוריית יחסי האובייקט הבריטית, ובמיוחד פרברן ווויניקוט. ממנה קיבלה האסכולה את העיסוק באובייקטים פנימיים וביחסים כחומר שממנו עשויה הנפש.