מושג
העצמי הגרנדיוזי
מבנה של העצמי הנושא תחושת שלמות וכוח ראוותנית. לפי קוהוט זהו שלב תקין של העצמי הארכאי, וכאשר הצגתו של הילד אינה זוכה לשיקוף, הוא נשמר ללא שינוי ומתעורר מחדש בהעברת המראה; לפי קרנברג זהו מיזוג פתולוגי של העצמי הממשי, העצמי האידיאלי והאובייקט האידיאלי, הנבנה כהגנה מפני זעם וקנאה.
התפתחות
1970
עובד מחדש בידי אוטו קרנברג
קרנברג תיאר את העצמי הגרנדיוזי של אישיויות נרקיסיסטיות כהתמזגות פתולוגית של העצמי האידיאלי, האובייקט האידיאלי ודימוי העצמי הממשי, שנועדה להדף תלות וקנאה, בניגוד לתפיסתו של קוהוט שראה בו שלב התפתחותי תקין שנעצר.
מתוך מצבים גבוליים ונרקיסיזם פתולוגי (1975);גורמים בטיפול הפסיכואנליטי באישיויות נרקיסיסטיות (1970)
1971
הוצג בידי היינץ קוהוט
מציב את העצמי הגרנדיוזי לצד דימוי ההורה המאודיאל כשתי התצורות הנרקיסיסטיות הארכאיות המתעוררות מחדש באנליזה; את שתיהן כינה לראשונה במאמר משנת 1968.
מתוך האנליזה של העצמי (1971)
קשרים
- 1970 עובד מחדש בידי אוטו קרנברג
קרנברג תיאר את העצמי הגרנדיוזי של אישיויות נרקיסיסטיות כהתמזגות פתולוגית של העצמי האידיאלי, האובייקט האידיאלי ודימוי העצמי הממשי, שנועדה להדף תלות וקנאה, בניגוד לתפיסתו של קוהוט שראה בו שלב התפתחותי תקין שנעצר.
- 1971 הוליד את העברה נרקיסיסטית
העברת המראה היא החייאתו הטיפולית של העצמי הגרנדיוזי, כשם שהעברת האידיאליזציה היא החייאתו של דימוי ההורה המאודיאל.
- 1971 הוצג בידי היינץ קוהוט
מציב את העצמי הגרנדיוזי לצד דימוי ההורה המאודיאל כשתי התצורות הנרקיסיסטיות הארכאיות המתעוררות מחדש באנליזה; את שתיהן כינה לראשונה במאמר משנת 1968.
- הוליד את נרקיסיזם ממאיר
קרנברג תיאר את הנרקיסיזם הממאיר כעצמי הגרנדיוזי הפתולוגי של האישיות הנרקיסיסטית כשהוא חדור תוקפנות, כך שאכזריות ושאיפה לשליטה הופכות לחלק מדימוי העצמי המופרז.
חיבורים
- 1970
גורמים בטיפול הפסיכואנליטי באישיויות נרקיסיסטיות
מאמר זה מציג את גישתו של אוטו קרנברג לאישיות הנרקיסיסטית ולטיפול הפסיכואנליטי בה. מדובר במטופלים שהפרעתם המרכזית נוגעת לוויסות הערכת העצמי, והיא כרוכה בפתולוגיה מיוחדת של יחסי האובייקט. במרכז התמונה הקלינית עומדים עיסוק מוגזם בעצמי, גרנדיוזיות המתקיימת לצד רגשות נחיתות, צורך שלא ידע שובע בהערצה, אמפתיה מועטת, קנאה עזה, וחיי רגש רדודים שאין בהם מקום לעצב אמיתי ולאבל. מטופלים אלה מעריצים את מי שממנו הם מצפים להתפעלות, ומזלזלים במי שאינם מצפים ממנו לדבר. רבים מהם מתפקדים היטב בחברה, טוב בהרבה ממטופלים אחרים בעלי פתולוגיית אופי קשה. אף על פי כן קרנברג טוען שמתחת לפני השטח פועל אצלם מערך הגנות הדומה לזה של ארגון האישיות הגבולי: פיצול, הכחשה, הזדהות השלכתית, כל-יכולות ואידיאליזציה פרימיטיבית. הייחוד שלהם הוא העצמי הגרנדיוזי הפתולוגי, מבנה שנוצר מהתמזגות העצמי הממשי, העצמי האידיאלי והאובייקט האידיאלי. מבנה זה מגן מפני תלות בזולת, והדימויים המופחתים של העצמי ושל האחרים מושלכים החוצה. את שורשיו מאתר קרנברג בדמויות הוריות קרות ומגוננות בה-בעת, ובזעם אוראלי ובקנאה עזים. הוא מבחין בין נרקיסיזם פתולוגי זה לבין הנרקיסיזם התקין של הילד, וחולק על תפיסתו החדשה אז של היינץ קוהוט, שראה בו קיבעון בהתפתחות תקינה. בטיפול מתעורר העצמי הגרנדיוזי בהעברה: האנליטיקן מוערץ ומופחת חליפות, או שמתייחסים אליו כאילו אינו קיים, ופעמים רבות הוא חש שעמום או שהפך לשלוחה של המטופל. לרוב המטופלים הוא ממליץ על פסיכואנליזה סטנדרטית, ולמי שמתפקדים ברמה גבולית גלויה הוא מציע פסיכותרפיה פסיכואנליטית אקספרסיבית. בשתי הדרכים הוא דורש פירוש שיטתי של העצמי הגרנדיוזי ושל הקנאה, הזעם והחרדה מפני תלות שהוא מסתיר, במקום לקבל את האידיאליזציה כפשוטה, וסוקר את הגורמים המשפיעים על הפרוגנוזה.
- 1971
- 1975
מצבים גבוליים ונרקיסיזם פתולוגי
ספרו הראשון של קרנברג מכנס ומעבד מאמרים שכתב בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים, רובם מתוך עבודתו הקלינית והמחקרית בקרן מנינגר, ומעצב מהם תמונה אחת של המטופלים הנמצאים בין הנוירוזה לפסיכוזה. הטענה המרכזית של החלק הראשון היא שלמטופלים אלה ארגון אישיות גבולי: מבנה נפשי מוגדר ויציב, ולא מצב מעבר בדרך לפסיכוזה. מאחורי מגוון רחב של תסמינים – חרדה מפוזרת, פוביות מרובות, נטיות פרברסיות ואימפולסיביות, התמכרויות והפרעות אופי ברמה נמוכה – מזהה קרנברג מבנה משותף. מרכיביו הם חולשת אגו לא ספציפית, נטייה לחשיבה בתהליך ראשוני, מנגנוני הגנה פרימיטיביים שבמרכזם הפיצול, ופתולוגיה של יחסי האובייקט המופנמים שמותירה את המטופל ללא זהות מגובשת. בוחן המציאות, לעומת זאת, נשמר ברובו. את מקור המבנה הוא מוצא בתוקפנות מוקדמת מופרזת, אורלית במיוחד, המונעת את איחוד הדימויים האוהבים והשונאים של העצמי ושל האחר, ומחדירה קונפליקטים קדם-גניטליים אל תוך הקונפליקט האדיפלי. מכאן נגזרות מסקנות מעשיות. קרנברג דן בגורמים המשפרים או מחמירים את הפרוגנוזה, ומציע לרוב המטופלים הגבוליים פסיכותרפיה פסיכואנליטית מבערת (אקספרסיבית): עימות עם ההגנות הפרימיטיביות ופירושן כפי שהן עולות בהעברה, עיסוק בהעברה השלילית ב"כאן ועכשיו", והצבת גבולות לאקטינג אאוט, תוך בניית מסגרת חיצונית לחיי המטופל במידת הצורך. פרק על העברה נגדית מצדיק ראיית מכלול תגובותיו הרגשיות של המטפל כמקור ידיעה על מטופלים כאלה. המחצית השנייה מוקדשת לאישיות הנרקיסיסטית, שקרנברג רואה בה צורה מיוחדת של אותו ארגון. תפקודה החיצוני יציב יותר בזכות עצמי גרנדיוזי פתולוגי, הממזג את העצמי הממשי, את העצמי האידיאלי ואת האובייקט האידיאלי, ומגן מפני קנאה, זעם ותלות. קרנברג מבחין בין נרקיסיזם פתולוגי לנרקיסיזם התקין של המבוגר ושל הילד, מתאר את תנודות האידיאליזציה וההשפלה בהעברה, ממליץ על פסיכואנליזה שלמה, שבה מפרשים באופן שיטתי את העצמי הגרנדיוזי, למי שאינם מתפקדים בגלוי ברמה גבולית, ומעמיד את עמדותיו מול אלה של היינץ קוהוט.
- 1984
הפרעות אישיות קשות: אסטרטגיות פסיכותרפויטיות
הפרעות אישיות קשות: אסטרטגיות פסיכותרפויטיות (הוצאת אוניברסיטת ייל, 1984) הוא הספר הקליני של אוטו קרנברג, המשלים את ספריו התאורטיים הקודמים על מצבים גבוליים, על נרקיסיזם פתולוגי ועל יחסי אובייקט. מטרתו המוצהרת היא להפוך את הניסוחים התאורטיים לכלים שהקלינאי יכול להשתמש בהם: לאבחון המטופל הקשה, לבחירת הטיפול המתאים לו ולניהולו. הספר בנוי מחמישה חלקים. החלק הראשון מציג את האבחנה המבנית, הממקמת את המטופל ברמת ארגון אישיות נוירוטית, גבולית או פסיכוטית לפי מידת גיבוש הזהות, סוג מנגנוני ההגנה ומצב בוחן המציאות, ואת הראיון המבני שנועד לחשוף מאפיינים אלה; לאחר מכן הוא מיישם את הגישה בגיל ההתבגרות ובזקנה ובשאלת הסיווג של הפרעות האישיות. החלק השני עוסק בטיפול במטופלים גבוליים באמצעות פסיכותרפיה אקספרסיבית המבוססת על העקרונות הפסיכואנליטיים ומתמקדת בפירוש ההעברה, בהתאמתה למתבגרים, בפסיכותרפיה תומכת בעלת יסוד פסיכואנליטי, ובהתוויות לכל אחת מדרכי הטיפול. החלק השלישי מוקדש לאישיות הנרקיסיסטית: קרנברג מעמיד את גישתו מול גישות פסיכואנליטיות בנות זמנו, ובראשן זו של קוהוט, ודן בטכניקה, באנליזת האופי ובתאוריה של העצמי, האגו, הרגשות והדחפים. החלק הרביעי עוסק ברגרסיות קשות בטיפול: מבוי סתום טיפולי, סכנה אובדנית, חוסר היכולת להיות תלוי, פתולוגיה של הסופר-אגו, רגרסיה פרנואידית ותסמונת הנרקיסיזם הממאיר, שנוסחה כאן לראשונה. החלק החמישי דן באשפוז: הוא משווה בין גישות שונות לטיפול אשפוזי, בוחן את מודל הקהילה הטיפולית ועוסק באשפוז ממושך של מטופלים גבוליים ונרקיסיסטיים קשים. הספר היה לספר עזר קליני מרכזי, והראיון המבני שבו שימש בסיס לכלי הערכה מאוחרים יותר.
ראו גם
אישים
הערות שוליים
- האנליזה של העצמי1971מקור לקשר
- מצבים גבוליים ונרקיסיזם פתולוגי1975מקור לקשר
- גורמים בטיפול הפסיכואנליטי באישיויות נרקיסיסטיות1970מקור לקשר
- הפרעות אישיות קשות: אסטרטגיות פסיכותרפויטיות1984מקור לקשר