מושג
שלילה
תהליך הגנתי שבו מחשבה, משאלה או רגש מודחקים מגיעים אל התודעה בצורה שלולה, כמו ב״זו לא אמי״, כך שהסובייקט מכיר בתוכנם באופן שכלי ובה בעת ממשיך להתנער מהם. פרויד תיאר אותה ב-1925 כהסרה של ההדחקה שאינה מגיעה עד לקבלת המודחק.
התפתחות
1925
הוצג בידי זיגמונד פרויד
ב"השלילה" פרויד מראה שתוכן מודחק יכול להיכנס לתודעה בתנאי שהוא נשלל ("זו לא אמי"): השלילה היא דרך להודע למודחק, הסרה של ההדחקה אך לא קבלה של המודחק. בהמשך הוא גוזר את פונקציית השיפוט מן הדחפים.
מתוך השלילה (1925)
קשרים
- 1925 הוצג בידי זיגמונד פרויד
ב"השלילה" פרויד מראה שתוכן מודחק יכול להיכנס לתודעה בתנאי שהוא נשלל ("זו לא אמי"): השלילה היא דרך להודע למודחק, הסרה של ההדחקה אך לא קבלה של המודחק. בהמשך הוא גוזר את פונקציית השיפוט מן הדחפים.
- 1971 התפצל אל הכחשה
קוהוט מבחין בין הפיצול האנכי של ההכחשה לבין הפיצולים האופקיים הנוצרים ברובד עמוק יותר על ידי ההדחקה וברובד גבוה יותר על ידי השלילה, במובן שנתן לה פרויד ב-1925.
- הוליד את עבודת השלילי
עבודת השלילי של גרין מרחיבה את השלילה הפרוידיאנית, יחד עם ההדחקה, ההכחשה וצורות אחרות של אמירת לא, לקטגוריה אחת של פעולות נפשיות.
חיבורים
- 1925
'השלילה' (1925) הוא מאמר קצר, בן ארבעה עמודים, שפורסם בכתב העת 'אימאגו'. הוא פותח בתצפית קלינית ומסתיים בתיאוריה על מקורו של השיפוט. כאשר מטופל אומר על דמות בחלומו שאין זו אמו, רשאי האנליטיקאי להניח את השלילה בצד ולשמור את התוכן: הרעיון עלה בדעתו של המטופל, אך הוא מתכחש לו. באותו אופן, מה שהמטופל מכנה האפשרות הסבירה פחות מכולן הוא כמעט תמיד האמת. פרויד מסיק שתוכן מודחק יכול להגיע אל התודעה בתנאי שהוא נשלל. השלילה היא דרך להכיר במודחק. היא כבר מעין הסרה של ההדחקה, אך לא קבלה של המודחק. כאן נפרדת הפונקציה האינטלקטואלית מן התהליך הרגשי, ואפשר להגיע לקבלה אינטלקטואלית בעוד עיקרה של ההדחקה נשמר. לשלול דבר בשיפוט הוא התחליף האינטלקטואלי להדחקה, וה'לא' שלו הוא סימן מוצאו. פונקציית השיפוט מכריעה שתי הכרעות. שיפוט התכונה נובע מן השפה האוראלית של הדחפים המוקדמים ביותר, לבלוע דבר או לירוק אותו. בעבור אני-העונג המקורי, הרע, הזר והחיצוני זהים בתחילה. שיפוט הקיום שייך לאני-המציאות המאוחר יותר. בחינת המציאות מבקשת למצוא מחדש בתפיסה אובייקט שהיה פעם נוכח ומספק, ותנאי לכך הוא שאובייקטים כאלה אבדו. החשיבה היא פעולת ניסיון המתבצעת בהוצאות אנרגיה קטנות. האישור, כתחליף לאיחוד, שייך לארוס; השלילה, יורשת הפליטה החוצה, שייכת לדחף ההרס. סמל השלילה מעניק לחשיבה עצמאות ראשונה מתוצאות ההדחקה ומכפיית עקרון העונג. הדבר הולם את הממצא שהאנליזה אינה מוצאת לעולם 'לא' בלא-מודע, ושהאישור החזק ביותר לחשיפתו של תוכן לא-מודע הוא תשובת המטופל שלא חשב, או מעולם לא חשב, על כך.
- 1971
- 1993
ספרו של אנדרה גרין על השלילי בפסיכואנליזה. המושג בא מהגל; לאקאן הכניס אותו לפסיכואנליזה בפרשנותו מחדש לפרויד ולאחר מכן זנח אותו. גרין מכנס תחת עבודת השלילי את ההדחקה, הדחייה (פורקלוזיה), ההכחשה והשלילה, ולצדן את הפיצול ואת ההזיה השלילית, כדי להראות מה מאחד אותן ובה בעת להבחין בין השפעותיהן, החושפות יותר מכול את מבנה הסובייקט ומעצבות את תוצאת האנליזה. לאחר השוואה בין הגל לפרויד הוא מתחקה אחר השלילי במקומות שבהם הוא אינו מזוהה בדרך כלל אצל פרויד, כמו עבודת החלום, האבל וההזדהות, ועוקב אחר דרכו הקלינית של פרויד מן הנוירוזה כשלילי של הפרוורסיה ועד המזוכיזם שמאחורי התגובה הטיפולית השלילית, שאת הפסימיות שבה הוא קורא כאופיינית למבני הגבול. פרקים מאוחרים יותר עוסקים בדחף המוות, בנרקיסיזם השלילי ובפונקציה הדה-אובייקטלית, במזוכיזם בכישלונות האנליזה, בפיצול במקרי הגבול, בהזיה השלילית ובסובלימציה. השלילי אינו פתולוגי בלבד: יש לסרב לעודף הדחף כדי להשתייך לקהילה האנושית. הספר מסתיים בשאלה מדוע אצל אחדים הופך ה״לא״ הזה לסירוב לחיות. הספר ראה אור בהוצאת Minuit ב-1993, ובתרגומו של אנדרו ולר לאנגלית יצא בשם The Work of the Negative (1999).
ראו גם
מקושר מתוך
אישים
הערות שוליים
- האנליזה של העצמי1971מקור לקשר
- עבודת השלילי1993מקור לקשר
- השלילה1925מקור לקשר