ספר
התאוריה הבין-אישית של הפסיכיאטריה
The Interpersonal Theory of Psychiatry
"התאוריה הבין-אישית של הפסיכיאטריה" (ניו יורק: Norton, 1953) היא ההצגה המלאה ביותר של תאוריית התפתחות האישיות של הארי סטאק סאליבן, וראתה אור ארבע שנים לאחר מותו. הלן סוויק פרי ומרי לאד גאוול ערכו אותה מהקלטות סדרת ההרצאות שנשא בבית הספר לפסיכיאטריה בוושינגטון ב־1946–1947 ומהמחברות שבהן שרטט את ההרצאות; הרצאות שלא הוקלטו שוחזרו מתוך ראשי הפרקים שלו. במבוא מעירה מייבל בלייק כהן כי פרקי הינקות אינם תצפיות על תינוקות אלא השערות על מה שמוכרח לקרות לכל תינוק. סאליבן מגדיר את הפסיכיאטריה כחקר היחסים הבין-אישיים. האישיות היא התבנית המתמשכת יחסית של מצבים בין-אישיים חוזרים המאפיינים חיים של אדם, והיא ניכרת רק במה שמתרחש בין בני אדם, ממשיים או מדומיינים. הספר נפתח בהגדרות ובהנחות יסוד, ובהן "הנחת הסוג האחד": בני האדם דומים זה לזה הרבה יותר משהם שונים. חלקו המרכזי עוקב אחר תקופות ההתפתחות. בינקות, צורכי התינוק מעוררים רוך בדמות האמהית, ואילו החרדה שלה עוברת אל התינוק בדרך של אמפתיה. ההימנעות מחרדה הופכת למניע המרכזי של ההתפתחות. החוויה מתארגנת בשלושה אופנים. האופן הפרוטוטקסי הוא זרם בלתי מובחן. האופן הפאראטקסי קושר דברים רק משום שהתרחשו יחד, וממנו נובעים עיוותים פאראטקסיים בתפיסת הזולת בהמשך החיים. האופן הסינטקסי נשען על תיקוף קונסנזואלי בשפה משותפת. מתוך אישור, הסתייגות וחרדה מציפה מעצב התינוק את הפרסוניפיקציות "אני טוב", "אני רע" ו"לא-אני". מהן צומחת מערכת העצמי: מערך של פעולות ביטחון, ובראשן אי-קשב סלקטיבי ודיסוציאציה, המצמצם את החרדה במחיר של יכולת ללמוד מן הניסיון. הילדות מביאה את הדיבור ואת החִברות. ילד שבקשתו לרוך נענית בדחייה עלול לצפות לעוינות ולהפוך לזדוני. התקופה הג'ובנילית מלמדת תחרות, פשרה ושיתוף פעולה עם בני גילו. בטרום-ההתבגרות מתעוררת לראשונה היכולת לאהוב, באינטימיות עם חבר קרוב (chum) מאותו מין. ההתבגרות המוקדמת מביאה את דינמיזם התאווה ואת התנגשויותיו עם הצורך באינטימיות ובביטחון, וההתבגרות המאוחרת את מלוא מגוון היחסים הבוגרים. האישיות אינה נקבעת בשנים הראשונות, וכל תקופה מאפשרת לתקן עיוותים מוקדמים. חלק שלישי דן במצבים סכיזופרניים ופרנואידיים, בשינה, בחלומות ובמיתוסים כבדפוסים של יחסים בין-אישיים לקויים או בלתי הולמים, הנמצאים על רצף אחד עם החיים הרגילים. הפרק החותם, המבוסס על מאמרו של סאליבן מ־1948, קורא לפסיכיאטריה של עמים שתעסוק במתחים בין אומות. הספר נעשה לטקסט מכונן של הפסיכואנליזה הבין-אישית.
רעיונות מרכזיים
- הפסיכיאטריה היא חקר היחסים הבין-אישיים: האישיות היא התבנית המתמשכת יחסית של מצבים בין-אישיים חוזרים בחייו של אדם, ואפשר לצפות בה רק במה שמתרחש בין בני אדם, ממשיים או מדומיינים.
- "הנחת הסוג האחד" גורסת שבני האדם דומים זה לזה הרבה יותר משהם שונים, ולכן התאוריה מתמקדת במשותף לכולם ולא בהבדלים האישיים.
- צורכי התינוק מעוררים מתח משלים בדמות האמהית, הנחווה אצלה כרוך; הצרכים התלויים בשיתוף הפעולה שלה מתמזגים לצורך כללי ובין-אישי ברוך.
- החרדה היא בין-אישית מראשיתה: חרדתה של הדמות האמהית עוברת אל התינוק בדרך של אמפתיה, והמאמץ להימנע מחרדה הופך למניע המרכזי של ההתפתחות.
- החוויה מתארגנת בשלושה אופנים: הפרוטוטקסי, זרם בלתי מובחן; הפאראטקסי, הקושר דברים רק משום שהתרחשו יחד ומוליד עיוותים פאראטקסיים; והסינטקסי, הנשען על תיקוף קונסנזואלי בשפה משותפת.
- האישיות היא היררכיה של דינמיזמים, תבניות מתמשכות יחסית של המרת אנרגיה, כגון דינמיזם העצמי ודינמיזם התאווה.
- מתוך אישור, הסתייגות וחרדה מציפה מעצב התינוק את הפרסוניפיקציות "אני טוב", "אני רע" ו"לא-אני", ומהן את מערכת העצמי, ההודפת חרדה באמצעות פעולות ביטחון כגון אי-קשב סלקטיבי ודיסוציאציה, במחיר של יכולת ללמוד מן הניסיון.
- ההתפתחות עוברת תקופות, ולכל אחת צרכים בין-אישיים משלה: ינקות, ילדות, התקופה הג'ובנילית, טרום-התבגרות, התבגרות מוקדמת ומאוחרת. בכל שלב עלולה ההתפתחות להיעצר, אך האישיות אינה נקבעת מוקדם, ותקופות מאוחרות יכולות לתקן נזקים קודמים.
- כאשר בקשותיו של ילד לרוך נדחות שוב ושוב, הוא עלול לצפות לעוינות ולהגיב בזדוניות, בשנאה ובטכניקות של הסתגרות.
- בטרום-ההתבגרות מופיעה לראשונה היכולת לאהוב, באינטימיות עם חבר קרוב (chum) מאותו מין שסיפוקו וביטחונו חשובים כמו של האדם עצמו; אינטימיות זו מאפשרת תיקוף קונסנזואלי ותיקון עיוותים מוקדמים.
- מצבים סכיזופרניים ופרנואידיים הם דפוסים של יחסים בין-אישיים לקויים או בלתי הולמים, השונים מהחיים הרגילים רק במידה, ובחלומות ובמיתוסים פועלים אותם תהליכים עצמם.
- הספר נחתם בקריאה לפסיכיאטריה של עמים, שתחיל את ההבנה הבין-אישית על המתחים בין אומות.
מה הוא מראה
הארי סטאק סאליבן הצגת פסיכואנליזה בין-אישית
סאליבן הגדיר את הפסיכיאטריה כחקר מה שמתרחש בין בני אדם, ועל הגדרה זו ביסס את תורת האישיות, ההתפתחות וההפרעה הנפשית שלו; ההרצאות מ-1939 שיצאו לאור בשם "תפיסות של הפסיכיאטריה המודרנית" היו הניסוח השיטתי הראשון שלה.
הארי סטאק סאליבן הצגת עיוות פאראטקסי
סאליבן המחיש את המונח במטופלת שגילתה, אחרי מאות שעות טיפול, שעד אז ראתה בו איש זקן ושמן בעל שיער לבן.
הארי סטאק סאליבן הצגת מערכת העצמי
סאליבן השתמש בצירופים "דינמיזם העצמי" ו"מערכת העצמי" לסירוגין לציון חלק האישיות המאורגן סביב ההימנעות מחרדה; התיאור המלא ביותר שלו מופיע בהרצאות שיצאו לאור לאחר מותו בשם "התאוריה הבין-אישית של הפסיכיאטריה".
הארי סטאק סאליבן הצגת פעולות ביטחון
פעולות הביטחון עומדות במרכז תיאורו של סאליבן את האופן שבו החרדה מעצבת את ההתנהגות, מחיי היומיום ועד הסכיזופרניה.
הארי סטאק סאליבן הצגת אופני החוויה
האופנים הפרוטוטקסי, הפאראטקסי והסינטקסי הם מטבעות לשון של סאליבן; הצגתו של מוּלָהִי באותו כרך פורשת אותם כפי שסאליבן לימד אותם.
הארי סטאק סאליבן הצגת תיקוף קונסנסואלי
סאליבן קשר את התיקוף הקונסנסואלי בעיקר לחברות הקרובה של גיל טרום-ההתבגרות.