מאמר
על אי-היכולת לחלום
On Not Being Able to Dream
במאמר זה עוסק אוגדן באי-היכולת לחלום, שאותה הוא מבחין מן הכישלון הפשוט לזכור חלומות. בעקבות ביון הוא גורס שעבודת החלימה היא שיוצרת את ההבחנה בין המודע ללא-מודע, ולא להפך; מי שאינו יכול לחלום אינו יכול אפוא לייצר חוויה מודעת ולא-מודעת נבדלות, ואינו מבחין בין שינה לערות או בין חלימה לתפיסה. הוא ניגש לבעיה משלושה כיוונים: תיאורטית, דרך רעיונותיו של ביון; דרך סיפור של בורחס הממחיש באמנות יוצאת דופן מה פירוש להיות חסר יכולת לחלום; וקלינית, דרך אנליזה ממושכת שבה המטופל הפיק בתחילה שפע של 'רעש נפשי' שהאנליטיקאי לא יכול היה להשתמש בו. במשך שנים הותיר הדבר את האנליטיקאי במצב של מחסור ברוורי ובאפיזודות קצרות של פסיכוזת העברה נגדית. אוגדן דן בשתי פגישות שבהן העבודה האנליטית חיזקה את יכולתם של המטופל ושל האנליטיקאי לחלימה אמיתית, בשינה וברוורי.
רעיונות מרכזיים
- אי-היכולת לחלום שונה מאי-זכירת החלומות.
- בעקבות ביון, החלימה היא שיוצרת את ההבחנה בין המודע ללא-מודע; בלעדיה אדם אינו יכול להבחין בין שינה לערות או בין חלימה לתפיסה.
- סיפור של בורחס ממחיש באמנות יוצאת דופן את החוויה של אי-היכולת לחלום.
- שפע של 'רעש נפשי' בלתי שמיש מצד המטופל עלול להותיר את האנליטיקאי במחסור ברוורי ולחשוף אותו לאפיזודות קצרות של פסיכוזת העברה נגדית.
- העבודה האנליטית יכולה להרחיב את יכולתם של המטופל ושל האנליטיקאי לחלימה אמיתית, בשינה וברוורי.
מה הוא מראה
- 2003
תומאס ה. אוגדן הצגת לחלום את עצמך אל תוך הקיום
המאמר מ-2003 מציג את החלומות שלא נחלמו ואת החלומות הקטועים; הספר מ-2005 מנסח את משימת המטפל כחלימת החלומות שלא נחלמו של המטופל, כדי שהמטופל יוכל לחלום את עצמו אל תוך הקיום במלואו.
- 2003
תומאס ה. אוגדן פיתוח פונקציית אלפא
בעקבות ביון, אוגדן רואה בחלימה את העבודה שפונקציית אלפא מאפשרת, בערות כמו בשינה. על כשלון העבודה הזו הוא בונה את הרעיון הקליני שלו על חלומות שלא נחלמו.
וילפרד ביון השפעה על תומאס ה. אוגדן
תורותיו של ביון על הרוורי, המכיל-מוכל, פונקציית אלפא והחלימה הן הבסיס העיקרי לעבודתו של אוגדן מסוף שנות ה-90 ואילך.
- 2003
לחלום את עצמך אל תוך הקיום נגזר מתוך פונקציית אלפא
חלומות שלא נחלמו הם חוויה שפונקציית אלפא לא הצליחה להתמיר לחומר לחלימה.