אישיות
ג'ון בולבי
פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי בריטי שעבד רוב שנותיו עם ילדים ומשפחות במרפאת טביסטוק בלונדון. בדוח שכתב ב־1951 עבור ארגון הבריאות העולמי טען שילד צעיר זקוק לקשר חם ורציף עם אמו או עם תחליף אם קבוע, ושאובדן הקשר הזה עלול להסב לו נזק מתמשך. מסוף שנות החמישים, בהסתמך על האתולוגיה ועל תורת הבקרה לצד הפסיכואנליזה, ניסח את תאוריית ההיקשרות, שאותה פרש בטרילוגיה Attachment and Loss (1969–1980).
- לידה
- 1907
- פטירה
- 1990
- ידוע בזכות
- השפיע על
- סטיבן מיטשל
הצגת
- חסך אימהי 1951 הדוח שכתב בולבי ב־1951 עבור ארגון הבריאות העולמי הגדיר את החסך האימהי וקיבץ את העדויות לנזקיו, ובהן מחקרים קודמים של שפיץ, גולדפרב ואחרים ומחקרו שלו מ־1944 על גנבים צעירים, שקשר בין פרידה מוקדמת מן האם לבין אופי "נטול רגש".
- תאוריית ההיקשרות 1958 בולבי הציג את התאוריה לראשונה במאמר The Nature of the Child's Tie to His Mother (1958), ואחריו במאמרים על חרדת פרידה (1959) ועל אבל וצער (1960), ונתן לה את צורתה המלאה בכרך הראשון של Attachment and Loss (1969).
- מודל עבודה פנימי 1969 בולבי עיבד את רעיון המודל הפנימי של העולם מספרו של קנת קרייק The Nature of Explanation (1943), והפך את מודלי העבודה של העצמי ושל דמויות ההיקשרות לחלק מרכזי בתאוריית ההיקשרות.
במחלוקת עם
- ג'ואן ריווייר 1957 ריבייר מחתה כשבולבי הרצה את The Nature of the Child's Tie to His Mother בפני האגודה הפסיכואנליטית הבריטית ב־1957, לפני פרסומו ב־1958.
- רנה שפיץ 1958 ב-1958 מנה בולבי את שפיץ בין האנליטיקאים שאף שהתבוננו מקרוב בתגובתיות החברתיות של תינוקות, העניקו בתאוריה קדימות לצורכי המזון והחום וראו בקשר לאם דבר משני.
- אנה פרויד 1960 כשהתפרסם מאמרו של בולבי Grief and Mourning in Infancy and Early Childhood ב־ The Psychoanalytic Study of the Child ב־1960, פרסמה אנה פרויד לצדו דיון ביקורתי, וחלקה, בין השאר, על טענתו שילדים צעירים מתאבלים בדומה למבוגרים.
פיתוח
- חרדת פרידה 1959 במאמר Separation Anxiety (1959) ובכרך השני של Attachment and Loss (1973) ניסח בולבי מחדש את חרדת הפרידה כתגובה של מערכת היקשרות פעילה להיעדרות דמות ההיקשרות, בהסתמך על תצפיותיו של ג'יימס רוברטסון על מחאה, ייאוש והינתקות.
- בסיס בטוח 1988 בולבי אימץ את רעיון הבסיס הבטוח של איינסוורת', ובהרצאותיו המאוחרות שקובצו בספר A Secure Base (1988) החיל אותו על ההורות ועל הפסיכותרפיה, שבה המטפל מעניק למטופל בסיס כזה.