אישיות
ז'אן לפלאנש
פסיכואנליטיקאי ופילוסוף צרפתי, שהיה באנליזה אצל לאקאן, נפרד ממנו ב־1963 והיה ממייסדי האגודה הפסיכואנליטית של צרפת. עם ז'אן-ברטראן פונטאליס חיבר את ״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ (1967), ומ־1988 עמד בראש התרגום הצרפתי של כתבי פרויד המלאים. בקריאה של פרויד כנגד הכיוון הגלוי של כתביו, הפך את תיאוריית הפיתוי שפרויד נטש לתיאוריית הפיתוי המוכלל, שלפיה הלא-מודע של הילד נוצר סביב מסרים חידתיים של המבוגר.
- לידה
- 1924
- פטירה
- 2012
- ידוע בזכות
- הושפע מ
פיתוח
- פנטזיה ראשיתית 1964 במאמר ״פנטזיה ראשיתית, פנטזיות על אודות הראשית, ראשית הפנטזיה״ (1964) קראו לפלאנש ופונטאליס את הפנטזיות הראשיתיות של פרויד, הסצנה הראשיתית, הפיתוי והסירוס, כפנטזיות על אודות הראשית. כל אחת מהן מעלה על הבמה תשובה לחידת ראשיתו של הסובייקט: ראשית הסובייקט, ראשית המיניות וראשית ההבדל בין המינים.
- בדיעבד 1967 הערך ״Après-coup״ ב״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ אסף את השימושים המפוזרים של פרויד במילה nachträglich למושג אחד והעמיד אותו במרכז המחשבה הפרוידיאנית. מאוחר יותר הציע לפלאנש באנגלית את המונח afterwardsness במקום ״deferred action״ וקרא אותו לאור תיאוריית הפיתוי המוכלל.
- הישענות 1970 ״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ (1967) תרגם את ה־Anlehnung של פרויד ל־étayage והחזיר את המונח מן השכחה. בפרק הראשון של ״חיים ומוות בפסיכואנליזה״ (1970) עושה אותו לפלאנש לדגם של היווצרות הדחף המיני: הוא נשען על פונקציה חיונית כמו ההזנה ואז פונה ממנה. מאוחר יותר קבע שההישענות אינה מספיקה בלי הפיתוי מצד המבוגר.
הצגת
- תיאוריית הפיתוי המוכלל 1987 ״יסודות חדשים עבור הפסיכואנליזה״ (1987) מסכם את סמינריוני Problématiques ומציג לראשונה באופן שיטתי את תיאוריית הפיתוי המוכלל. היא נשארה לב כל כתיבתו המאוחרת של לפלאנש, שקובצה ב״המהפכה הקופרניקאית שלא הושלמה״ (1992) וב־״Sexual״ (2007).
- מסר חידתי 1987 ב״יסודות חדשים״ מדבר לפלאנש על המסמנים החידתיים של המבוגר, הנגועים בלא-מודע שלו, כעל מה שהילד נדרש לנסות לשלוט בו ולתרגם אותו; במסות מאוחרות הוא מעדיף לדבר על מסרים חידתיים.
עיבוד מחדש של
- תיאוריית הפיתוי 1987 לפלאנש ראה בנטישת תיאוריית הפיתוי בידי פרויד ב־1897 סטייה מן הדרך. הוא שב אל התיאוריה אך ניתק אותה מן הפגיעה בפועל ומן הפתולוגיה, כך שהפיתוי באמצעות מסרי המבוגר נעשה למקורה הרגיל של כל נפש.
- הדחקה ראשונית 1987 לפלאנש קושר את ההדחקה הראשונית לתיאוריית הפיתוי המוכלל. הילד מנסה לתרגם את המסרים החידתיים של המבוגר, וההדחקה הראשונית היא כישלון התרגום הזה: מה שאי אפשר לתרגם נותר מאחור כתכנים הלא-מודעים הראשונים.
- לא-מודע 1992 אצל לפלאנש הלא-מודע אינו מולד ואינו ביטוי של איד יצרי. הוא נוצר מן השאריות שלא תורגמו ממסרי האחר המבוגר, זר בתוך הסובייקט. לתגלית של פרויד הוא קורא מהפכה קופרניקאית שלא הושלמה: פרויד הסיט את מרכזו של הסובייקט אל האחר, אך שב ונסוג אל הסברים אנדוגניים ופילוגנטיים.