מושג
הדחקה ראשונית
בתאוריה של פרויד, השלב הראשון וההיפותטי של ההדחקה, שבו נמנעת מן הייצוג הנפשי של הדחף הכניסה לתודעה, וכך הוא מתקבע בלא-מודע. היא מתקיימת בזכות השקעה נגדית ולא בזכות נסיגה של השקעה מודעת. ההדחקה המאוחרת, או ה"דחיקה שלאחר מכן" (Nachdrängen), פועלת על נגזרות שהמודחק הראשוני מושך אליו. פרויד תיאר אותה במקרה שרבר (1911) ובמאמר "ההדחקה" (1915), וב-1926 קשר את מועדיה לעירור מופרז הפורץ את מגן הגירויים. ראנק ייחס אותה לטראומת הלידה.
- מושג־על
- הדחקה
- הוצג בידי
- זיגמונד פרויד
- חיבורים מרכזיים
- 6
- קשור ל
- בזות
הוצג בידי
- זיגמונד פרויד 1915 פרויד נתן להדחקה הראשונית (Urverdrängung) את שמה במאמר "ההדחקה" (1915), כשלב ראשון שבו נמנעת מן הייצוג הנפשי של הדחף הכניסה לתודעה, רעיון שכבר נרמז במקרה שרבר (1911) כקיבעון. ב"עכבה, סימפטום וחרדה" הוא שב אליה כאל מושג שלו מכבר, שההדחקות המאוחרות מניחות אותו.
עובד מחדש בידי
- אוטו ראנק 1924 ראנק נותן להדחקה הראשונית של פרויד תוכן מוחשי: זוהי חרדת הלידה, האקט הנפשי הראשון, החוסם את שאיפתו העזה של היילוד לשוב אל הרחם שזה עתה עזב.
- ז'אן לפלאנש 1987 לפלאנש קושר את ההדחקה הראשונית לתיאוריית הפיתוי המוכלל. הילד מנסה לתרגם את המסרים החידתיים של המבוגר, וההדחקה הראשונית היא כישלון התרגום הזה: מה שאי אפשר לתרגם נותר מאחור כתכנים הלא-מודעים הראשונים.
פותח בידי
- זיגמונד פרויד 1926 פרויד הציג את ההדחקה הראשונית ב-1915 כשלב ראשון שבו נמנעת מנציג הדחף הכניסה לתודעה. ב-1926 הוא קובע שרוב ההדחקות הנפגשות בטיפול הן "דחיקה שלאחר מעשה" המניחה הדחקות ראשוניות קודמות, ומציע שגורמים כמותיים, עירור עז מדי הפורץ את מגן הגירויים, הם המעוררים אותן.