מושג
הדחקה
הרחקה של מחשבות, זיכרונות או משאלות מן התודעה.
- מושג־על
- הגנה
- מושגי־משנה
- הדחקה ראשונית
- הוצג בידי
- זיגמונד פרויד
- חיבורים מרכזיים
- 15
הוליד את
- תצורת תגובה 1905 פרויד תופס בתחילה את תצורת התגובה כדרך לבצע את ההדחקה: במקרה של דורה ההפך מן המחשבה שיש להדחיק מחוזק יתר על המידה כדי שיחזיק אותה מודחקת. ב"עכבה, סימפטום וחרדה" הוא עדיין מדבר על "הדחקה באמצעות תצורת תגובה", אף שהוא מעמיד אותה שם גם כמנגנון הגנה בפני עצמו.
- סמליות 1918 לפי ג'ונס, סמליות אמיתית נוצרת רק מרעיונות מודחקים, ולכן היא פועלת בכיוון אחד בלבד, מן המודחק אל תחליפו.
- פעולת כשל לפי התיאור הקלאסי, פעולת כשל נובעת מהתערבות של מחשבה או משאלה שנדחקו מן התודעה מפני שאינן קבילות: השכחה, הפליטה או הנחת חפץ שלא במקומו מראים הן את התוכן המודחק והן את ההתנגדות לו. מקרה דורה מדבר על מעשים שהתודעה "אינה רוצה לדעת" עליהם, וג'ונס קושר את הסתרת מקורה של פליטה לכך שאינו קביל.
עובד מחדש בידי
- אוטו ראנק 1924 ראנק משריש את תהליך ההדחקה כולו בטראומת הלידה. חרדת הלידה היא המחסום הראשון המוצב מול השאיפה להשיב את העונג התוך-רחמי שאבד, ובה הוא מזהה את ההדחקה הראשונית, שההדחקות המאוחרות ושכחת הזיכרונות המוקדמים ביותר חוזרות עליה.
- זיגמונד פרויד 1926 ב"עכבה, סימפטום וחרדה" פרויד הופך את השקפתו הקודמת, שלפיה ליבידו מודחק הופך לחרדה: החרדה של האני מפני סכנה היא שמפעילה את ההדחקה. הוא גם מצמצם את המושג: הוא מחזיר את "ההגנה" כשם הכללי לתחבולות שהאני נוקט בקונפליקט, ומשאיר את "ההדחקה" לשיטה מסוימת אחת מביניהן.
- רונלד פיירברן פיירברן טען שמה שמודחק הוא קודם כל אובייקטים רעים מופנמים, ואחר כך חלקי האגו הקשורים אליהם, ולא דחפים או זיכרונות.
התפצל אל
- הכחשה 1971 קוהוט מעמיד את הפיצול האנכי שההכחשה מקיימת, שבו עמדות שאינן מתיישבות זו עם זו מתקיימות זו לצד זו בתודעה, מול הפיצול האופקי של ההדחקה, המרחיק את החומר מן התודעה.
- התעלמות סלקטיבית במקום שבו דיבר פרויד על הדחקה, תיאר סאליבן חומר שנשאר מחוץ למודעות מחמת חוסר קשב, או שלא נוסח מעולם משום שלא הועמד בצורה שניתן למסור, ואת הדיסוציאציה שמר למה שהעצמי דוחה באופן פעיל.