צמתים

קשרים

מושג

השלכה בפנטזיה של חלקים מן העצמי אל תוך אחר, שלעתים קרובות מעוררת בו רגשות תואמים.

השלכה 1946 ההזדהות ההשלכתית צמחה מתוך תיאור ההשלכה של קליין. כשחלקים מפוצלים של העצמי מושלכים אל תוך האם, היא נחווית כמי שמכילה אותם וכעצמי הרע (או הטוב), ובעקבות כך נוצרת הזדהות שקליין רואה בה אב־טיפוס של יחסי אובייקט תוקפניים. היא מדברת על "הזדהות השלכתית" כבר באותו מאמר, והציגה את המונח באופן מפורש במהדורה המתוקנת מ־1952.
פיצול 1946 בתיאורה של קליין ההזדהות ההשלכתית מניחה מראש פיצול: מה שמושלך אל תוך האובייקט הם חלקים של האני שפוצלו תחילה, והיא רואה בפיצול מופרז ובהזדהות השלכתית יחד את מה שמחליש את האני בעמדה המוקדמת ביותר של הינקות, שהמאמר מ-1946 מכנה פרנואידית או סכיזואידית ושבהמשך כינתה אותה קליין פרנואידית-סכיזואידית.

הרברט רוזנפלד 1947 המקרה שתיאר רוזנפלד ב-1947 היה המאמר הקליני הראשון שעשה שימוש בהזדהות השלכתית, שקליין כינתה זה עתה, ומאוחר יותר הוא מיין את צורותיה לפי מניען: השלכות תקשורתיות שהאנליטיקן יכול להכיל, לעומת השלכות מפריקות ושולטות שתכליתן להכחיש נפרדות ותלות.
חנה סגל 1957 סגל השתמשה בהזדהות ההשלכתית כדי להסביר הפרעות ביצירת סמלים אצל מטופלים פסיכוטיים, ומאוחר יותר, בעקבות ביון, הבחינה בין צורתה הפתולוגית לבין השימוש התקין והתקשורתי בה.
וילפרד ביון 1959 ביון הרחיב את ההזדהות ההשלכתית של קליין מעבר לפנטזיה של המטופל אל צורה של תקשורת: בצורתה התקינה התינוק מכניס רגשות אל האם כדי שתוכל לשאת אותם ולהתמיר אותם.

שוויון סימבולי 1957 סגל מסבירה את השוויון הסימבולי באמצעות ההזדהות ההשלכתית של קליין: כאשר זו מופרזת, חלק מן האני מזוהה עם האובייקט, ואז הסמל, שהוא יצירה של האני, מזוהה עם האובייקט שהוא מייצג.
יחסי אובייקט נרקיסיסטיים 1964 יחס האובייקט הנרקיסיסטי האומניפוטנטי נשען על הזדהות השלכתית והזדהות הפנמתית: חלקים מן העצמי מושלכים אל תוך האובייקט, והאובייקט מופנם כאילו היה העצמי, כך שאין הכרה באובייקט נפרד.
השלישי האנליטי 1994 אוגדן ניסח מחדש את ההזדהות ההשלכתית כצורה של השלישי האנליטי, השלישי המשעבד, שבו הסובייקטיביות הנפרדות של המטפל והמטופל נבלעות בחלקן ואז מושבות.