מושג
השלכה
ייחוס משאלות, רגשות או תכונות של העצמי, שאינם מוכרים, לאדם אחר.
להמשך קריאה- מושג־על
- הגנה
- הוצג בידי
- זיגמונד פרויד
- חיבורים מרכזיים
- 5
- קשור ל
הוצג בידי
- זיגמונד פרויד 1896 פרויד תיאר לראשונה את ההשלכה כהגנה של הפרנויה, בטיוטה על פרנויה ששלח לפליס בינואר 1895 ובמאמר "הערות נוספות על נוירו-פסיכוזות של הגנה" (1896): תוכחה שהאגו אינו יכול לשאת אינה מוכרת כשלו אלא מיוחסת לאדם אחר, וחוזרת מבחוץ כמחשבת שווא. מקרה דורה חוזר על המנגנון: בפרנויה, השלכת התוכחה על אחר, בלי שינוי בתוכנה ובלי אחיזה במציאות, מתגלה כתהליך שמוליד מחשבות שווא.
פותח בידי
- זיגמונד פרויד 1905 במקרה דורה פרויד מתייחס להשלכה כהגנה פרימיטיבית ואוטומטית שאינה מוגבלת לפרנויה. ההתגוננות מפני תוכחה עצמית באמצעות העלאת אותה תוכחה עצמה כלפי אדם אחר מעוצבת על פי תשובות ה"גם אתה" של ילדים, ותוכחותיה של דורה כלפי אביה מתבררות כמרופדות בתוכחות עצמיות בעלות אותו תוכן. גם בהיסטריה, הגועל שחשה דורה מחיבוקו של הר ק. מתפרש כמושלך בדרך זו, ומתייחס בסופו של דבר להפרשה שלה עצמה.
- זיגמונד פרויד 1919 ב"האלביתי" פרויד מסביר באמצעות ההשלכה דמויות ואמונות אלביתיות. הכפיל הוא תוכן שמאמץ הגנתי משליך אותו אל מחוץ לאגו כדבר זר, שריד של נרקיסיזם שכבר נוצח ושב כדמות מבעיתה. האימה מפני עין הרע נובעת מייחוס הקנאה, שהאדם היה חש במקומם, לאחרים.
- זיגמונד פרויד 1926 פרויד שב אל עמדתו הקודמת שפוביה היא השלכה, המחליפה סכנת דחף פנימית בסכנה תפיסתית חיצונית שאפשר לברוח מפניה. הוא מכנה את הקביעה נכונה אך שטחית: תביעת הדחף מסוכנת רק מפני שהיא גוררת סכנה חיצונית ממשית, סכנת הסירוס. בנוירוזה הכפייתית, כך הוא מוסיף, אין כל מראית של השלכה, שכן הסכנה מופנמת לחלוטין, והוא מתאר את החרדה מפני המוות כחרדה מפני האני העליון כשהוא מושלך על כוחות הגורל.
עובד מחדש בידי
- מלאני קליין 1946 קליין רואה בהשלכה אחת ההגנות הראשונות של אגו התינוק, הפועלת מראשית החיים ונובעת, לדעתה, מהסטת יצר המוות אל החוץ. מה שמושלך אינו רק דחף או תוכחה אלא חלקים מפוצלים של העצמי, טובים כרעים, המושלכים "אל תוכה" של האם ולא "עליה", כדי לפגוע בה, לשלוט בה או להשתלט עליה. ביחסי גומלין מתמידים עם האינטרויקציה, ההשלכה בונה את העולם הפנימי והחיצוני של אובייקטים טובים ורעים.