חיים ומוות בפסיכואנליזה

ספרו העיוני הגדול הראשון של לפלאנש, שיצא בהוצאת Flammarion ב־1970 ותורגם לאנגלית, עם מבוא, בידי ג'פרי מלמן בשם Life and Death in Psychoanalysis (הוצאת אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, 1976). הוא צמח מן המחקר ל״אוצר המילים של הפסיכואנליזה״ ומבקש ״להעמיד את פרויד לעבודה״, כלומר לקרוא את כתביו כפי שהפסיכואנליזה קוראת את החומר שלה, בחיפוש אחר ההיסטוריה הסמויה והלא-מודעת בחלקה שלהם. מבקרים רבים יישבו את הסתירות אצל פרויד בכפיית שיטה אחידה, גם במחיר ויתור על מושגים מטא-פסיכולוגיים כמו דחף המוות. לפלאנש טוען לעומתם שכל אחד מכמה מונחים פרוידיאניים מכריעים נושא שני מושגים, השייכים לשתי מערכות מושגים יריבות, כך שהמפעל כולו נעשה לשדה פולמוסי מובנה. במקום לבחור בין הגרסאות הוא מפרש אותן יחד, כפי שמפרשים את רכיבי החלום, ומתחקה אחר האופן שבו התגליות הנועזות ביותר של פרויד חומקות ממנו שוב ושוב ומתגלות מחדש. הפרק הראשון עושה את ההישענות (Anlehnung, étayage) לדגם של היווצרות הדחף המיני: הוא נשען על פונקציה חיונית כמו ההזנה ואז פונה ממנה.