מאמר
תגובת החיוך: תרומה לאונטוגנזה של היחסים החברתיים
The Smiling Response: A Contribution to the Ontogenesis of Social Relations
במונוגרפיה זו בוחנים רנה שפיץ וקתרין וולף את חיוך התינוק, כתרומה להבנת התהוותם של היחסים החברתיים. לפי ממצאיהם, מגיל שלושה חודשים בערך תינוקות מחייכים אל פנים אנושיות הנראות מלפנים ובתנועה. הם מחייכים אפילו אל מסכה השומרת על המצח, העיניים והאף, אך לא אל פנים הנראות מן הצד. במחצית השנייה של השנה הראשונה החיוך נעשה בררני, והתינוק כבר אינו מחייך אל זרים. המחברים רואים בתגובת החיוך את הפנייה הפעילה הראשונה של התינוק אל שותף אנושי, וצעד מוקדם בהתפתחות היחסים החברתיים ויחסי האובייקט.
רעיונות מרכזיים
- מגיל שלושה חודשים בערך תינוקות מחייכים אל פנים אנושיות הנראות מלפנים ובתנועה.
- את החיוך מעורר מבנה של מצח, עיניים ואף, אפילו על גבי מסכה, אך לא פנים בפרופיל.
- במחצית השנייה של השנה הראשונה החיוך נעשה בררני והתינוק נמנע מלחייך אל זרים.
- תגובת החיוך היא הפנייה הפעילה הראשונה של התינוק אל שותף אנושי, וצעד מוקדם ביחסים החברתיים וביחסי האובייקט.
מה הוא מראה
רנה שפיץ בשיתוף עם קתרין וולף
וולף עבדה עם שפיץ על מחקרי התינוקות שלו בשנות הארבעים, סייעה בתצפיות ובעיבוד הסטטיסטי של הנתונים, והייתה שותפה לכתיבת המאמרים על הדיכאון האנקליטי ועל תגובת החיוך.
- 1946
רנה שפיץ פיתוח תגובת החיוך
המונוגרפיה של שפיץ ווולף מ-1946 חקרה את חיוכו של התינוק לפני אדם, ששפיץ עשה אותו מאוחר יותר למסמן של המארגן הראשון ושל קדם-האובייקט.