מאמר
פסיכופתולוגיה מתוקנת של הפסיכוזות והפסיכונוירוזות
A Revised Psychopathology of the Psychoses and Psychoneuroses
המאמר, שראה אור ב־1941 בכתב העת International Journal of Psycho-Analysis ונאסף אחר כך בקובץ Psychoanalytic Studies of the Personality (1952), הוא הניסיון השיטתי הראשון של רונלד פיירברן לנסח פסיכופתולוגיה המושתתת על יחסי אובייקט, בהמשך לעבודתו על המצבים הסכיזואידיים. נקודת המוצא שלו היא ביקורת על תורת השלבים הליבידינליים של קרל אברהם, שהייתה אז המסגרת המקובלת: לטענתו, האזורים הארוגניים הם רק ערוצים שהליבידו עובר בהם בדרכו אל האובייקט, והליבידו עצמו מחפש אובייקט ולא עונג. לכן לא העמדה הליבידינלית קובעת את היחס לאובייקט, אלא היחס לאובייקט הוא שקובע את העמדה הליבידינלית. את ההתפתחות הוא מתאר כמעבר מתלות אינפנטילית – הזדהות ראשונית עם אובייקט שעדיין אינו נבדל מן העצמי, ועמדה של לקיחה ובליעה שמושאה הטבעי הוא השד – אל תלות בוגרת, יחס של נתינה ולא רק של לקיחה בין עצמי לבין אובייקט נפרד ממנו. ביניהן מצוי שלב מעבר, שבו ניטש מאבק בין השאיפה להיפרד מן התלות האינפנטילית לבין הנטייה להיאחז בה. שני המצבים הבסיסיים של הפסיכופתולוגיה נעוצים בתלות האינפנטילית: המצב הסכיזואידי בשלב האוראלי המוקדם, שבו האהבה עצמה נחווית כהרסנית, והמצב הדפרסיבי בשלב האוראלי המאוחר, שבו השנאה מאיימת להרוס את האובייקט האהוב. ארבעת המצבים הקלאסיים – האובססיבי, הפרנואידי, ההיסטרי והפובי – אינם בעיניו נסיגה לנקודות קיבעון, אלא טכניקות של שלב המעבר, המתמודדות עם האובייקט המקובל ועם האובייקט הנדחה על ידי מיקומם בפנים או בחוץ, ותכליתן להגן מפני המצבים הסכיזואידי והדפרסיבי העמוקים יותר.
רעיונות מרכזיים
- הליבידו מחפש אובייקט ולא עונג. האזורים הארוגניים הם ערוצים שדרכם הוא מגיע אל אובייקטיו ולא מקור מטרותיו; לפיכך היחס לאובייקט הוא שקובע את העמדה הליבידינלית, ולא להפך.
- פיירברן דוחה את רצף השלבים הליבידינליים של אברהם. העמדות האוראלית והגניטלית נשמרות כערוצים הטבעיים של היחס האינפנטילי ושל היחס הבוגר, ואילו 'השלבים' האנאלי והפאלי נחשבים בעיניו לארטיפקטים – טכניקות לטיפול באובייקטים ולא שלבים התפתחותיים. המיניות הגניטלית נובעת מיחסי אובייקט בוגרים ואינה יוצרת אותם.
- ההתפתחות מסווגת לפי איכות התלות באובייקט: תלות אינפנטילית, שלב מעבר ותלות בוגרת. פיירברן מעדיף לדבר על תלות בוגרת ולא על עצמאות, שכן חיים ללא צורך באובייקטים אינם אפשריים; מה שמתבגר הוא היכולת להתייחס אל האובייקט כאל אדם נפרד.
- התלות האינפנטילית מושתתת על הזדהות ראשונית – השקעה ליבידינלית באובייקט שעדיין אינו מובחן מן העצמי – ועל עמדה של בליעה ולקיחה; התלות הבוגרת מושתתת על הבחנת האובייקט מן העצמי ועל עמדה של נתינה.
- מקורם של המצבים הסכיזואידיים בשלב האוראלי המוקדם, שלב היניקה שקודם לאמביוולנטיות, ומקורם של המצבים הדפרסיביים בשלב האוראלי המאוחר, שלב הנשיכה. הקושי הסכיזואידי הוא לאהוב בלי שהאהבה עצמה תהרוס את האובייקט; הקושי הדפרסיבי הוא לאהוב בלי שהשנאה תהרוס אותו. אלה שתי הצורות הבסיסיות של הפסיכופתולוגיה, ושתיהן נעוצות בשלב התלות האינפנטילית.
- שלב המעבר הוא זירת קונפליקט בין הדחף המתקדם לוותר על התלות האינפנטילית לבין הדחף הרגרסיבי לשמר אותה – בין חרדת הפרידה מן האובייקט לבין החשש להיבלע בו או להיכלא בתוכו. בשלב זה האובייקט מתפצל לאובייקט מקובל ולאובייקט נדחה, וכל אחד מהם יכול להיות מוחזק כפנימי או כחיצוני.
- המצבים האובססיבי, הפרנואידי, ההיסטרי והפובי הם ארבע טכניקות של שלב המעבר, הנבדלות זו מזו במיקום שני האובייקטים: הטכניקה האובססיבית מתייחסת לשניהם כפנימיים, הפובית – לשניהם כחיצוניים, הפרנואידית מפנימה את האובייקט המקובל ומחצינה את הנדחה, וההיסטרית עושה את ההפך.
- התפקודים ההפרשתיים מספקים את הדגם לטיפול באובייקט הנדחה, הנחווה כתוכן גופני שיש להיפטר ממנו: הקונפליקט האובססיבי לובש צורה של החזקת תכנים וסילוקם, ואילו הקונפליקט הפובי לובש צורה של בריחה מן האובייקט וחזרה אליו.
- טכניקות אלה אינן נסיגה לנקודות קיבעון אלא הגנות מפני המצבים הסכיזואידי והדפרסיבי העמוקים מהן. הסימפטומים מתפרשים אפוא כדרכים לנהל יחסים עם אובייקטים מופנמים, והמצב הפרנואידי, הנחשב באופן מסורתי לפסיכוזה, ממוקם בין טכניקות שלב המעבר לצד הפסיכונוירוזות, ולא לצד המצבים הסכיזואידי והדפרסיבי.
מה הוא מראה
- 1941
רונלד פיירברן הצגת העמדה הסכיזואידית
פותחה במאמרים מ-1940 ומ-1941, שבהם הציב פיירברן עמדה סכיזואידית לצד העמדה הדפרסיבית של קליין ומתחתיה.
רונלד פיירברן במחלוקת עם קרל אברהם
במאמר מ-1941 ביקר פיירברן את תכנית השלבים הליבידינליים של אברהם והחליף אותה בשלבים המוגדרים לפי אופי התלות באובייקטים.
מלאני קליין השפעה על רונלד פיירברן
פיירברן בנה על רעיונותיה של קליין על אובייקטים פנימיים ועל העמדה הדפרסיבית, ועם זאת התרחק מהסתמכותה על האינסטינקטים.