אישיות
ז'וליה קריסטבה
פסיכואנליטיקאית, בלשנית, תאורטיקנית של הספרות וסופרת צרפתייה ילידת בולגריה. היא הגיעה לפריז ב-1965, הצטרפה לחוג Tel Quel ולימדה במשך עשרות שנים באוניברסיטת פריז 7. בתאוריה שלה על הסובייקט המדבר העמידה את הסמיוטי, הצד הטרום-מילולי והטעון בדחפים של המשמעות, מול הסדר הסימבולי של הלשון. היא טבעה את המונח אינטרטקסטואליות וכתבה מחקרים פסיכואנליטיים רבי השפעה על הבזות, על האהבה ועל המלנכוליה. היא הוכשרה בחברה הפסיכואנליטית של פריז, שבה נעשתה חברה שותפה ב-1987 וחברה מן המניין ב-1997.
- לידה
- 1941
- ידוע בזכות
- הושפע מ
הצגת
- אינטרטקסטואליות 1967 קריסטבה טבעה את המונח ״אינטרטקסטואליות״ במסה שכתבה ב־1966 על בחטין, שהתפרסמה ב״קריטיק״ ב־1967 ונכללה ב״סמיוטיקה״ (1969), כדי לתאר כל טקסט כפסיפס של ציטוטים וכהתמרה של טקסטים אחרים.
- סובייקט בתהליך 1972 קריסטבה הציגה את ״הסובייקט בתהליך״ במסה בשם זה ב״טל קל״ (גיליונות 52–53, 1972–1973) ופיתחה אותו ב״מהפכת הלשון הפואטית״ (1974), שבה הסובייקט נתון בתהליך ובמשפט בעת ובעונה אחת, ולעולם אינו מקובע בידי הסדר הסימבולי.
- הסמיוטי 1974 בעבודת הדוקטורט הממלכתית שלה מ־1974 העמידה קריסטבה את הסמיוטי, האופנות הקדם־מילולית והטעונה בדחפים של ההסמנה, מול הסימבולי, והפכה את יחסי הגומלין ביניהם לבסיס תיאורה את הלשון הפואטית.
עיבוד מחדש של
- נרקיסיזם ראשוני 1983 ב״סיפורי אהבה״ קריסטבה מנסחת מחדש את הנרקיסיזם הראשוני כמבנה ולא כמצב נטול אובייקט: מבנה המתארגן סביב ריק ונשען על הזדהות ראשונית עם ״האב הדמיוני של הפרהיסטוריה האישית״.
- העמדה הדפרסיבית 1987 ב״שמש שחורה״ קריסטבה קוראת את המלנכוליה ככישלון של העמדה הדיכאונית: הסובייקט אינו מצליח לבצע את רצח האם ההכרחי ולסמל בסימנים את אובדן האם.
בהשפעת
- ז׳אק לאקאן קריסטבה השתתפה בסמינר של לאקאן מסוף שנות השישים, ובנתה את ההבחנה שלה בין הסמיוטי לסימבולי על בסיס תיאורו את הסדר הסימבולי, את שלב המראה ואת סובייקט המסמן, ובמחלוקת עמו.
- מלאני קליין קריסטבה נשענה על תיאורה של קליין את האם הארכאית, את רצח האם ואת העמדה הדיכאונית החל מ״שמש שחורה״, והקדישה לה את הכרך השני של ״הגאונות הנשית״ (2000).