פסיכואנליטיקאי אמריקאי יליד גרמניה, שהוכשר בווינה ועבר אנליזה אצל אנה פרויד, והרחיב את התיאוריה ההתפתחותית הפסיכואנליטית אל מעבר לילדות, לרצף של שמונה שלבים פסיכו-חברתיים המשתרעים על פני מעגל החיים כולו. הוא הפך את הזהות, ואת משבר הזהות של גיל ההתבגרות, למונחי יסוד בפסיכואנליזה ובתרבות הרחבה, והיה חלוץ הביוגרפיה הפסיכואנליטית במחקריו על לותר ועל גנדי; ספרו "האמת של גנדי" זכה בפרס פוליצר ב־1970.
- לידה
- 1902
- פטירה
- 1994
- ידוע בזכות
- השפיע על
- אוטו קרנברג
באנליזה אצל
- אנה פרויד 1927 בווינה, בערך מ-1927 ועד 1933, נמצא אריקסון באנליזה אצל אנה פרויד, בעת שלימד בבית הספר בהיצינג והוכשר במכון הפסיכואנליטי של ווינה.
הצגת
- זהות האני 1946 אריקסון השתמש לראשונה במונח זהות האני במאמר "התפתחות האגו ושינוי היסטורי" (1946), והקדיש לו את דיונו המוקדם המלא ביותר במאמר "בעיית זהות האני" (1956); שניהם נדפסו שוב בקובץ זהות ומעגל החיים, והספר זהות: נעורים ומשבר (1968) הוא סיכום עמדתו.
- התפתחות פסיכו-חברתית 1950 אריקסון הציג את שמונת השלבים בפרק "שמונה גילי האדם" בספרו ילדות וחברה (1950), וחזר וניסח את התכנית ואת העיקרון האפיגנטי שלה בערוב ימיו בספר מעגל החיים שהושלם (1982).
- משבר זהות 1950 אריקסון טבע את המונח במלחמת העולם השנייה לתיאור חיילים משוחררים במרפאת השיקום לוותיקים של בית החולים הר ציון בסן פרנסיסקו, שאיבדו את תחושת האחידות והרציפות של עצמם; הוא תיאר את המשבר כגיל החמישי בספרו ילדות וחברה, ושחזר את מקור המונח בפתח דבר לספר זהות: נעורים ומשבר.
בהשפעת
- היינץ הרטמן 1959 במבוא שכתב לספרו של אריקסון "Identity and the Life Cycle" (1959) מיקם דייוויד רפפורט את התאוריה הפסיכוסוציאלית של אריקסון בתוך פסיכולוגיית האגו שייסד הרטמן, וקשר אותה לעיסוקו של הרטמן בהסתגלות.
- זיגמונד פרויד אריקסון בנה את שמונה הגילים שלו על תורת השלבים הליבידיניים של פרויד, והרחיב אותה מאזורי הגוף למשימות החברתיות של כל תקופת חיים.