מושג
אוריינטציית אופי
ב״אדם לעצמו״ (1947), הדרך היציבה יחסית שבה אדם מתייחס לעולם, הן ברכישת דברים ובהטמעתם והן ביחסיו עם בני אדם אחרים, שאותה העמיד פרום במקום שלבי הליבידו של פרויד כבסיס האופי. הוא תיאר ארבע אוריינטציות לא-יצרניות, המקבלת, המנצלת, האוגרת והשיווקית, והעמיד מולן את האוריינטציה היצרנית; אופי ממשי משלב כמה מהן, ואחת מהן שולטת בו.
- מושגי־משנה
- הוצג בידי
- אריך פרום
- חיבורים מרכזיים
- 1
- קשור ל
- התפתחות פסיכו-סקסואלית
הוצג בידי
- אריך פרום 1947 ב״אדם לעצמו״ (1947) מיין פרום את האופי לפי אוריינטציותיו: המקבלת, המנצלת, האוגרת והשיווקית, שאינן יצרניות, והאוריינטציה היצרנית.
התפצל מתוך
- התפתחות פסיכו-סקסואלית פרום הכיר בכך שהאוריינטציות המקבלת, המנצלת והאוגרת שלו מקבילות לטיפוסי האופי האורליים והאנליים של פרויד, אך ביסס את האופי בדרכי ההתייחסות של אדם לעולם ולזולת ולא בשלבי הארגון הליבידינלי.