תגובת החיוך

החיוך שבו תינוק בן שניים-שלושה חודשים מקבל פני אדם הנראות מלפנים ובתנועה. רנה שפיץ וקתרין וולף מצאו שבגיל זה מעוררת אותו תצורה של מצח, עיניים ואף, ולא אדם מסוים, והתינוק מחייך אפילו למסכה, ובמחצית השנייה של השנה החיוך משתמר למוכרים בלבד. שפיץ ראה בו את המסמן של מארגן הנפש הראשון: הוא מציין את מעברו של התינוק מתגובה לגירויים גופניים פנימיים לתפיסת העולם החיצוני, ואת הופעת קדם-האובייקט – השלב שלפני שהאם מזוהה כאדם שלם ועצמאי.